לביא, אהוד

בן ראובן ואסתר. נולד ביום י"א באדר א' ת"ש (20.2.1940) בחיפה. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי והתיכון בקיבוץ כפר-מסריק, שהוריו חברים בו. תמיד היה תובע את שמירת ערכי-החיים הקיבוציים מתוך עקביות עקשנית, ואף הגן על הקיבוץ ועל צורת-החיים שאהב וטיפח. כן ניסה להעמיק לחדור בהבנת נפש-האדם בה האמין. מימיו לא נטה לקבל דבר כמוחלט ומוסכם. היה ער ופעיל בחברה וידע לפתח סביבו חיים תרבותיים תוססים. השתתף בכל מסיבה וערב-הווי בפנטומימה, במוסיקה ובהומור. נטה לציור ואף השאיר בעזבונו רישומי-עפרון, ציורי-שמן וקריקטורות. להוט היה אחרי מוסיקה. כן היתה עזה אהבתו לטבע ובטיולים השונים היה רואה מה שאחרים לא ידעו לראות. השתייך ל"השומר הצעיר". היה חקלאי לפי מקצועו. גויס לצה"ל בנובמבר 1958. מסור היה לתפקידו ולמפקדיו, איש-רעים, פעיל ומפעיל את חבריו למחלקה ולפלוגה, יוזם ורב-מעש בחיי היומיום של החייל, שופע דברי עידוד ועליצות, אף בשעת אימונים קשים, והיה משקיע את מיטב מרצו במעשים הקטנים כבתפקידים הגדולים אשר הוטלו עליו במסגרת היותו חניך בקורס מ"כ – ובשל כל אלה היה אהוב על חבריו ומכובד על מפקדיו. בום ד' בתמוז תשי"ט (10.7.1959) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בקיבוצו. העלון הפנימי של הקיבוץ ("הד הנעשה"), שהופיע במלאת "שלושים" לנפלו, הוקדש כולו לזכרו. במלאת שנתיים לנפלו הוציאו משפחתו וקיבוצו צרור מכתבים וציורים משלו.