לבהר, משה (מוריס)

בן כוכבא ושמואל. נולד בשנת תרל"ג (1873) באלג'יר, שם למד בבית ספר צרפתי. בשנת 1898 עלה לארץ-ישראל והשתקע ביפו. משה עסק במסחר ונמנה עם מייסדי שכונת נוה צדק שבגבול יפו תל אביב. במלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא הצרפתי, שירת כקצין וזכה לאותות הצטיינות על גילויי גבורה ואומץ לב בקרב ורדן. עם תום המלחמה חזר לארץ-ישראל ועבר להתגורר בחיפה ואחר כך עקר לקרית מוצקין. משה היה מעורה בחברה, היה חבר באגודת הקצינים הצרפתיים, מעורב בחיי בית הכנסת והקהילה וגם לשורות ה"הגנה" הצטרף. רבים היו ידידיו מקרב הערבים והוא כונה בפיהם "האריה". אחרי מאורעות תרפ"ט פנו אליו נכבדים ערבים בבקשה שישליט שלום בינם לבין היהודים. בימי מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, ביום י"ג בתמוז תרצ"ח (12.7.1938) כשהיה ליד תחנת הרכבת בחיפה בדרכו לביתו בקרית מוצקין התנפל עליו המון ערבי בקריאה "זה יהודי!" רגם אותו באבנים והרגו. הוא הובא למנוחות בחלקת ה"הגנה" בבית העלמין בחיפה. הניח אשה ושני בנים. בעתון "דבר" נכתבו דברים לזכרו.