לאל, חיים (“חיימיקו”)

בנם יחידם של נסים וסולטנה. נולד ביום כ"ז בניסן ת"ש (5.5.1940) באיסטנבול של תורכיה. עלה לארץ בשנת 1949. למד בבית "תלמוד תורה" ולאחר מכן למד בבית ספר מקצועי "עמל" אשר בטבריה. היה חבר תנועת "הנוער העובד". עבד בכל מיני עבודות (בנגריה, בבניין ובמאפייה) ובשעות הפנאי היה עוסק בספורט – ובייחוד בכדורגל. נקי כפיים, נוח לבריות, עליז וחייכני; מימיו לא התאונן על דבר ולא בא בטרוניה על איש. גויס לצה"ל בנובמבר 1959. על אף היותו אהוד על מפקדיו בשל תכונותיו, מסירותו להם, דייקנותו ומילוי פקודותיהם ברצון – לא ניצל את מעמדו לטובתו הפרטית. מדי פעם היה נקרא לשירות מילואים ואף בימי מלחמת ששת הימים נמצא במסגרת זו וביום החמישי לקרבותיה, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967) נפל בקרב שנערך בדרדרה ותל-הלאל, כאשר לחם בגבורה בקו האש הראשון. מן הנחשונים שהעפילו אל הרי הגולן במשימה להבקיע את מוצבי האויב. אשתו היתה אז בחודש התשיעי להריונה, אך חיים לא ניצל את קרבתו לפיקוד ולא ביקש חופשה מיוחדת. הוא ידע שהיעדרותו תורגש ולכן הקפיד לדייק ולחזור במועד שנקבע לו למרות שלא גמר את כל הסידורים בחופשה הקצרה בת שתים-עשרה השעות. כעבור שמונה ימים ילדה אשתו בת. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. מפקדו כתב למשפחתו במכתב התנחומים לאחר נפלו: "חירוף נפשו וגבורתו של חיים יחד עם חבריו איפשרו את הצלחת המשימה". בחוברת "נחשוני הגולן" שהוציא גדודו הועלה זכרו. בספר "האילנות שנגדעו" לבני קרית חיים שנפלו הוקדשו לזכרו עמודים מספר.