לאור, ארנון

בן אורה ואורי. נולד ביום י"ז בניסן תשל"ו (17.4.1976) בבאר- שבע. בן זקונים, אח לתאומים נילי ויונתן. כשהיה ארנון בן שנתיים, עברה המשפחה להתגורר בעומר, שם עברה עליו ילדותו. ארנון למד בבית-הספר היסודי "דפנה". לאחר כעשר שנים של מגורים בעומר, שבה המשפחה לבאר שבע וארנון המשיך את לימודיו היסודיים בבית-הספר "יעלים" וסיים בבית-הספר התיכון מקיף א' במגמת קולנוע. במהלך שנים אלה יצא עם משפחתו שלוש פעמים – בכל פעם לשנה – לארצות הברית. ארנון היה נער בעל דמיון עשיר וחוש הומור מפותח ומיוחד מאוד, שהצטיין במעשי קונדס, למגינת לב מוריו, עליז וחייכן – כך הכירוהו כל מיודעיו. אך, לאמיתו של דבר, היה רגיש, מופנם ומעמיק, ובעל מודעות עצמית מפותחת ביותר. בעיות מהותיות של ערך החיים ומשמעותם העסיקו אותו רבות. הוא לא הרבה לדבר, אך כאשר דיבר, היו דבריו דברי טעם. היתה בו חוכמת חיים רבה, יחסית לגילו הצעיר. ארנון היה אדם מתבונן. אנשים עניינו אותו והוא ניחן באבחנה ובהבנה עמוקים כלפיהם. חיפש אחר מהות הדברים. ארנון ניחן בכושר חיקוי, והיה מסוגל לחקות אנשים ובעלי-חיים באופן כה שובה לב, שהעיד על הבנת שורש הווייתם של נושאי החיקוי. שנים אחדות פרט על גיטרה, וגם לאחר שחדל לנגן, לא דעכה אהבתו למוסיקה. בעיקר אהב ארנון מוסיקת רוק כבד. מכל נסיעה לחו"ל הביא לו אביו תקליטורים על פי רשימה ארוכה שהכין. לארנון היה טעם מיוחד במוסיקה ובסרטי קולנוע והוא ידע להסביר בבירור את הסיבות להעדפתו סרט או יצירה מוסיקלית. אך מעל לכל אהב מכוניות. הוא אהב אותן כאילו היו יצורים חיים, יצורים שדבקה בהם רוחו של זה שהגה, תכנן ויצר אותן. ארנון הגיע לרמת ידע ומומחיות מושלמים כמעט בכל הקשור לפרטים טכניים של תכונות, מבנה וביצועים של כל מכונית, מתוצרת כלשהי. חבריו היו עורכים לו מבחני ידע ומתפעלים לגלות שלא היה בנמצא פרט כלשהו בענייני מכוניות שאיננו יודע. למרות כל זאת, לא יכול היה ארנון להזדהות עם תחום כלשהו עד הסוף, ולא היה בכוחו של תחום מסוים לסחוף את ארנון אל תוכו. אף לא אחד מן התחומים בהם עסק לא היה בו כוח משיכה חזק דיו, כדי לכבול אותו לעיסוק או לעניין בלעדי בו. וכך התפתח להיות טבעי וחופשי. קשר חזק היה לארנון עם אחיו ואחותו, ובייחוד עם אחיו, עמו נהג לבלות שעות רבות בשיחות, בטיולים רגליים ובנסיעות. ארנון גילה מוטיבציה גבוהה לשירות קרבי ואף התאמן לקראת גיוסו. בשלהי יולי 1994 גויס ארנון לשירות חובה בצה"ל, לחטיבת גבעתי. אולם סמוך לתום הטירונות הורידו לו פרופיל עקב בעיה רפואית והוא הוצב, לבקשתו, לפלוגת המפקדה. חבריו ליחידה סיפרו, כי היה חייל שקט ומופנם ותפקד בצורה טובה מאוד. היתה בו שמחת חיים וזו בלטה בבילויים המשותפים. ביום ד' באדר ב' תשנ"ה (6.3.1995), נפל ארנון בעת מילוי תפקידו. בן תשע עשרה היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים, אחות – נילי ואח – יונתן. משפחתו הנציחה את זכרו בפינת עיון בספריית בית-הספר "אילנות" בבאר שבע, שם מלמדת אמו.