לאופר, מרדכי (מרסל)

בן ביילה ואברהם, נולד ביום י"ט בתשרי תרס"ט (14.10.1908) בעיר רדאוץ, רומניה. בנעוריו התחנך בתנועת "השומר הצעיר" בבוקובינה. לפני עלותו ארצה שירת כשנתיים בצבא הרומני וסיים קורס קצינים. בבואו ארצה הצטרף לגרעין "השומר הצעיר" במגדיאל, אך נאלץ לעזוב את הגרעין כדי לעזור להוריו. הוא השתקע ברמת גן ועבד כמנהל-עבודה בבית-החרושת "ארגמן". היה פעיל בציבור הפועלים וחבר "הפועל" וה"הגנה". בימי מאורעות תרצ"ו היה מפקד ואחראי לחבל בגוש דן. בתחילת שנת 1947 נתפס בשעת חיפוש נשק על-ידי המשטרה הבריטית כאשר ניסה להעביר נשק בטנדר פתוח. מבעוד מועד פקד על חבריו לברוח, וכאחראי לאותה פעולה נשאר ליד הטנדר ונאסר. מרדכי הובא למשפט ונידון לשבע שנות מאסר. אחר-כך הומתק דינו ומשבע השנים הפחיתו שנתיים. מרדכי ישב בכלא ירושלים, היה פעיל בקרב האסירים ודאג להטבת מצבם ולפיתוח פעולה תרבותית בקרבם. עם פרוץ מלחמת-העצמאות והחמרת מצב האסירים היהודיים בכלא ירושלים, פנה למוסדות ואישים והודיעם על הסכנה הצפויה להם, בהיותם נתונים למשמר ערבי. במכתבים שכתב בימי מאסרו למשפחתו ולבנו הבכור הביע את צערו, שאין ביכולתו להקדיש להם את הזמן שהם ראויים לו, אך דבריו היו חדורים אמונה בדרך שבה הלך ואשר ברוחה חינך את בניו. לאחר זמן-מה הועבר עם שאר האסירים למחנה-המעצר בעתלית ובהתקרב ימי צאת הבריטים מהארץ אורגנה על-ידי ה"הגנה" בריחת האסירים מעתלית. מרדכי היה הראשון ליוצאים. הוא הגיע לכביש וחיכה למשוריין שיאספו. בקרבת עתלית פרץ קרב בין השיירה העברית לכנופיית ערבים. מרדכי נפגע בצרור כדורים ונפל, ביום ט"ו באדר ב' תש"ח (26.3.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אחריו אישה ושני בנים