לאופר, אברהם-יצחק

בן ישראל ואיטה. נולד ביום י"ז באדר תש"ט (18.3.1949) בנס-ציונה, בשלהי מלחמת-השחרור. הוא למד בבית-הספר היסודי וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בנס-ציונה, והיה חבר ב"הנוער העובד". כבר מאז היה בן 15 ניכר בביטחונו העצמי, בשלוותו ובחוש האחריות שלו. ביטחונו העצמי היה מבוסס על הכרתו את יכולתו האינטלקטואלית. הוא תפש עניינים על נקלה והצטיין בכושר אנליטי. הוא ידע להבדיל בין עיקר לבין טפל והיה לומד פרטי-פרטים בסבלנות ולאחר-מכן מצרף אותם לסכימה מחשבתית מסודרת. אחד הסימנים לבגרותו הייתה השלוה המיוחדת לו – שלוה שנבעה גם מתוך שהלימודים לא הכבידו עליו ולא יצרו בו מתח. בבית הוריו למד להכיר מה חובותיו של אדם וידע למלא את חובותיו שלו בנאמנות. הוא היה עדין נפש ונזהר שלא לפגוע ולא להעליב את הזולת. הוא היה מנומס, חביב ובעל אישיות קורנת ומלבבת. יצחק גויס לצה"ל באוגוסט 1967 והתנדב לשרת בחיל-השריון. היה מפקד טנק "פטון" ונשא באחריות הכרוכה בתפקידו ובחיי חייל קרבי בסיני. פניו, שלא כבימי לימודיו, היו רציניים וקודרים. בשעות הקשות מילא את תפקידיו למופת אך בכל שיחותיו או מכתביו לא הזכיר זאת כלל. מכתביו לחברותיו מספסל-הלימודים הצטיינו בנימה של רוך וסנטימנטליות מלבד הפשטות והצניעות, שציינו אותו תמיד. ביום י"ב באייר תשכ"ט (30.4.1969), נפל באזור פורט תאופיק, בשעה שיצא לחלץ חייל פצוע. גם במותו הוכיח טוב-לב ונכונות לעזור לזולת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנס-ציונה. לאחר נפילתו הוציאו הוריו לאור חוברת לזכרו בשם "יצחק".