לאונר, דן

בן אסתר וצבי-דב, נולד ביום ט"ז בתמוז תרצ"א (1.7.1931) בניו יורק, ארצות-הברית. אביו שירת כחייל בגדוד העברי במלחמת- העולם הראשונה, ואמו – בת למשפחת ביל"ויים בראשון לציון. בשנת 1934, לאחר שאביו סיים את חוק לימודיו בארצות-הברית, חזרה המשפחה לארץ עם דני הקטן, והתיישבה בראשון לציון. את ראשית חינוכו קנה דן בבית-הספר היסודי בראשון לציון ואחר-כך בגימנסיה שבמושבה ובבית-הספר "מונטיפיורי" בתל-אביב. מגיל 10 היה חבר בתנועת "הצופים" וב"המכבי הצעיר" ואחר-כך פעל בשירות ה"הגנה" במושבה. במסגרת ה"הגנה" סיים קורס איתות וטיפל באילוף יוני-דואר. הוא השתתף במחנות הגדנ"ע ועם פרוץ מלחמת-העצמאות עזב את ספסל-הלימודים והצטרף לשורות הפלמ"ח במסגרת גרעין ו' של הכשרת "המכבי הצעיר". כבן 16 וחצי יצא לחזית, והשיב לקרוביו שביקשו למנעו מכך: "אמא היא בת ביל"ויים, ממשיכי מסורת המכבים, ואבא אף הוא בעודו נער בא מאמריקה להילחם בשורות הגדודים העבריים"… בגבעת חיים קיבל דן את הכשרתו כחבלן, השתתף בהגנת כפר יונה והועבר אחר-כך עם גדודו לסריס שבהרי ירושלים, כחלק מחטיבת "הראל". ביום י"ג באלול תש"ח (17.9.1948) התנדב לעלות לתצפית במשלט דיר-אבן, ליד הרטוב. כדור-אויב עבר דרך אשנב העמדה ופגע בראשו. לאחר שהועבר לבית-החולים "הדסה" בירושלים מת מפצעיו. דן הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראשון לציון, ליד הוריו.