כתריאל, רחמים
רחמים, בן נעמי וסעדיה, נולד ביום י' באדר א' תש"ח (20.2.1948) ברעננה ולמד בבית-הספר היסודי "יבנה" בעיר-הולדתו. הוא היה תלמיד טוב אך נאלץ להפסיק את לימודיו לאחר בית-הספר היסודי ולצאת לעבודה כדי לסייע לאביו בנשיאת נטל פרנסת המשפחה. הוא היה חובב-ספורט ובמשך כשלוש שנים שיחק בקבוצת הכדורגל של "הפועל" פרץ-רעננה וכן הרבה בשחייה. הוא היה עליז ונוח לבריות, חברותי ונעים-הליכות, וחבריו כינוהו בשם-חיבה "רמי". תמיד מוכן היה לעזור לזולת בעצה ובמעשה. באופיו היה נועז ואמיץ ולא חשש להתמודד עם חזקים וקשוחים, אך נמנע מקטטות ותגרות לשמן. הוא עבד כנהג-משאית ב"חברת ארגון נהגים ברעננה", עמל קשה לפרנסתו והרבה לנסוע בכבישי הארץ לאורכה ולרוחבה. חבריו לעבודה שיבחוהו כ"אחד הנהגים המוכשרים והנאמנים, שביצע כל תפקיד שהוטל עליו ללא טענות ומענות. תמיד היה מוכן לעזור ולהתנדב למען הזולת". רחמים גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1965 והוצב לחיל-התותחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשלים קורס השכלה לחייל, נשלח לקורס נהגים, שבסיומו הוצב ליחידת תותחנים. הוטל עליו תפקיד נהג משאית נושאת-תחמושת והוענקה לו דרגת רב-טוראי. הוא היה חייל מצוין וחבר נאמן, אהוד על מפקדיו ועל חבריו-לנשק. הוא היה מוכן תמיד לבצע כל משימה שהוטלה עליו ומעולם לא התלונן. לאחר תום שירות החובה שלו שירת עוד קרוב לשנתיים בשירות קבע בדרגת סמל. במלחמת יום-הכיפורים השתתף רחמים בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. ביום י"ז בתשרי תשל"ד (13.10.1973) פעלה הסוללה שלו באזור צומת טסה והופצצה מן האוויר. רחמים נפגע בהפצצה ומת מפצעיו למחרת היום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין האזרחי ברעננה. השאיר אחריו אישה ושני ילדים, הורים, אח ואחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "רחמים היה מאותם נהגים אמיצים, שנהגו במשאיות-התחמושת תחת אש עזה והביאו את הפגזים, שהיו חיוניים כל-כך בקרב לשם בלימת האויב. אנחנו, חבריו, לא נשכח לעולם את רחמים".
