כתבי, אברהם (נחשון)

בן שומס ויחיא קעטבי, נולד בשנת 1929 (תרפ"ט) בעיר גובן, תימן. אביו נפטר כשהיה בן 7 ואמו נותרה עם שבעה ילדים קטנים. אברהם למד ב"חדר" ובבית-המדרש ובשעות אחר-הצהריים עזר לאחיו בעבודות שונות בחנות לממכר ממתקים, בגדים, נפט, חיטה ועוד, שהיתה שייכת למשפחה. בהיותו בן 15 נסע בחברת יתומים בני גילו לעיר הגדולה עדן כדי למצוא בה פרנסה. שנתיים ימים חי בעדן עד אשר הגיעו שליחי העלייה של הסוכנות ובשנת 1946 העלו לארץ-ישראל כאלף וחמש מאות יתומים. בארץ התגורר בתל- אביב ובראשון לציון ואת פרנסתו מצא בעבודות מוזאיקה. אברהם התגייס לפלמ"ח ובמלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "יפתח", לחם עם חבריו בקרבות לכיבוש החלק הערבי של העיר צפת. לאחר שב-5.5.1948 נחלו כוחותינו כישלון בניסיון לכבוש את העיר, הוחלט על התקפה נוספת של אנשי הפלמ"ח – חמישה ימים לאחר הכישלון הראשון. הכוח תקף שלוש עמדות- מפתח בעיר בזו אחר זו בהסתערויות ישירות על עמדות מבוצרות בשטח בנוי. בעיקר היתה לחימה קשה על "המצודה", שעצם העלייה במורדותיה התלולים היתה כרוכה במאמץ רב. אותו לילה נכבשו שלוש עמדות-המפתח אחרי קרב קשה. עשרת אלפים הערבים שבתוך העיר החלו לברוח ולפנות את העיר. בקרב הקשה ביום א' באייר תש"ח (10.5.1948) נפגע אברהם מכדור צלף ערבי ונהרג. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בצפת. באנדרטה לזכר מגיני צפת המוצבת בכניסה ל"גן המצודה" מונצח אף שמו של אברהם בין ארבעה-עשר השמות החקוקים על הלוח.