כשר, יצחק

בן פרל ואריה. נולד ביום ב' באייר תר"ס (1.5.1900) ברוזישטש שבפולין למשפחה שומרת מצוות וספוגת תרבות יהודית. ראשית חינוכו קיבל ב"חדר" ובצד זה רכש השכלה כללית אצל מדריכים פרטיים. אחר מלחמת העולם הראשונה עזב את ביתו ויצא למושבות היהודיות שבחבל חרסון כדי להכשיר את עצמו בעבודה חקלאית לקראת עלייה לארץ-ישראל. בראשית העלייה השלישית הגיע לאחר נדודים רבים לארץ, בקבוצת חלוצים שיצאו מן העיר לוצק. בארץ עבד במקומות רבים ובמלאכות מזדמנות ביניהן סלילת כבישים. אחר כך עבר לעבודה חקלאית במנחמיה ובכנרת ולימים הצטרף ל"ארגון ג'" שהיה עתיד לעלות על הקרקע כמושב. בתקופה זאת הביא לארץ את משפחתו וכדי לקלטה ולפרנסה יצא זמנית לעיר לעבוד שם בבניין. אחרי שמילא משימתו זו עבר לבנימינה וממנה לנהלל. בנהלל התמחה בענף המכוורת. בשנת 1932 עלה להתיישבות עם משפחתו בכפר ויתקין. שם התבלט בחריצות ובתושיה והצליח להקים בזמן קצר משק פורח. במקביל הקים גם קואופרטיב לגידול המכוורת ולמד אנגלית כדי שיוכל לקרוא ספרות מדעית על גידול הדבורים. עם זאת לא זנח גם את לימודי היהדות בכל שעה שנזדמנה לו. במאורעות הדמים שפרצו בשנת 1936 הצטרף לשורות ה"הגנה". ביום י"ט בחשון תרצ"ז (4.11.1936) יצא עם כמה חברים מכפר ויתקין לחוף הים כדי להעמיס על עגלותיהם זיפזיף לבנין. מאחור התקרבו אליהם שני ערבים וממרחק קצר ירו לעברם ופגעו ביצחק. הוא נפגע ברגלו והועבר לבית החולים בפתח תקווה מקום שם נאלצו לקטוע את רגלו, אבל הקטיעה לא הועילה ובאותו ערב הוציא את נשמתו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות שבכפר ויתקין. הניח אשה, שתי בנות, אם, שתי אחיות ושני אחים. בספר "מאורעות תרצ"ו" נכתב עליו בין השאר: "שפע של מרץ וכוחות יצירה היו צפונים בו. תמיד ראינוהו שמח ועליז על אף התנאים הקשים בהתיישבות החדשה". רשימה לזכרו פורסמה גם בכתב העת "תלמים".