כר-שני (פישמן), אורי
אורי, בן שולמית וחנן, נולד ביום כ"ו בכסלו תש"י (17.12.1949), ברחובות. הוא למד בבית-הספר היסודי "סמילנסקי" ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" במגמה לאלקטרוניקה. אורי היה בעל דרך חשיבה בהירה ויסודית, גיבש לעצמו השקפת עולם וניהל לפיה את חייו. הוא הגן בלהט עד כדי עקשות על עמדותיו, היה חסר פשרות לגבי הדרך שבחר ללכת בה ופעל בדבקות ובהתמדה להגשמת המטרות שהציב לעצמו. גישתו ללימודים ולעבודה הייתה רצינית ובוגרת. הוא רצה לרכוש ידע ולהכשיר את עצמו לעסוק באלקטרוניקה לכן הקדיש את רוב זמנו ללימוד המקצועות הריאליים. מתמיד הצטיין בכל הקשור בתכנון, בהרכבה ובתיקון של מכשירים חשמליים. כשהיה תלמיד החליט לנסות בבוא היום להתקבל לקורס טיס של חיל האוויר ולכן התעניין באווירונוטיקה, קרא ספרים רבים בתחום זה ועסק בבניית דאונים וטיסנים. התכונה שייחדה את אורי הייתה אהבת האדם והנכונות לעזור לזולת. מעולם לא סירב לחבר שביקש את עזרתו, נהג להאזין באורך רוח לבעיות שהטרידו את ידידיו וסייע להם בעצה ובמעשה. בזכות גישתו הישירה והכנה וקסמו האישי רכש ידידים רבים, שאהבו להיות במחיצתו. דלת ביתו הייתה פתוחה בפני כל חבר, בהכנסת-אורחים לבבית וחמה. אישיותו כבשה את לב כל מכריו והם נתנו אמון ביושרו ונהנו מהאווירה הנעימה במחיצתו. אורי היה צעיר תוסס, נמרץ ורב פעלים. הוא לא בחל בעבודה קשה וגם את ימי החופשות שלו הקדיש לעבודה ולסיוע למשפחתו. הוא היה ספורטאי מצטיין, עסק באתלטיקה-קלה והיה חבר סגל קבוצת הכדורסל של "מכבי" רחובות. כמו-כן היה חבר בתנועת הנוער "המכבי הצעיר" בסניף רחובות. אורי גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1968 והוצב לחיל-האוויר. הוא התנדב לעבור קורס טיס והשלים בהצלחה את השלבים הראשונים והקשים של הקורס, ואף זכה ליהנות מחווית הטיסה. אולם לבסוף לא סיים את הקורס, אלא הועבר לחיל השריון. בחיל זה השתלם בקורס סיור ובקורס מש"קי-סיור ונשלח לשרת ביחידת הסיור של חיל השריון, במסגרת חטיבה 7. אחרי תקופת שירות השלים בהצלחה קורס קצינים בבית-הספר לקצינים של צה"ל, ואחריו קורס קציני סיור בבית-הספר לשריון. לאחר שהוענקה לו דרגת סגן-משנה, שב כמפקד מחלקה ליחידת הסיור, שבה החל את דרכו בחיל השריון. לאחר ששימש כמפקד מחלקה הועלה לדרגת סגן ומונה לתפקיד סגן מפקד הפלוגה. אורי היה איש מקצוע מעולה, שדרש ביצוע מדויק ומושלם של פקודות הצבא. הוא הקפיד על פרטים קטנים כגדולים והצליח, בתום ימים ארוכים של אימונים קשים, להביא את היחידה לרמה מקצועית גבוהה. הוא הצטיין בכושר ארגון ובתפקידו כסמ"פ הצליח לפקח על ניהול היחידה ודאג בעיקר לתנאי השירות של חייליו. אורי האמין כי יחידה-לוחמת צריכה להיות מושתתת על מערכת יחסי-אנוש הוגנים ועל רעות והבנה בין מפקדים לחיילים. הוא הצליח לגבש רוח יחידה ואחוות לוחמים. היחידה שבפיקודו נודעה כמשפחת לוחמים מגובשת, ששוררים בה יחסי חברות נאמנה והכל נעשה בה מתוך תחושת ייעוד והבנת הצרכים והמטרות. אורי השתדל להקל על חייליו ולשפר את תנאי השירות שלהם. הוא ידע להאזין לבעיות שהטרידו אותם וניסה לעשות כמיטב יכולתו כדי לסייע בפתרונן. בשנת 1971 סיים אורי את השירות הסדיר והתנדב לשרת בצבא הקבע. הוא אהב את חיי הצבא ואת הכרוך בהם. הוא רצה לשאת בנטל האחריות של ניהול יחידה לוחמת, העוסקת באימונים ובפעילות מבצעית, וחש כי בתחום זה יוכל לתרום הן לעצמו והן לצה"ל. בפברואר 1973 סיים בהצלחה קורס מפקדי-פלוגות בשריון ומונה לתפקיד מפקד פלוגת סיור. בכך ראה את שיא פעילותו בפלוגה זו, שבה החל את דרכו בחיל השריון כחייל מן השורה, ועבר את כל שלבי הפיקוד. באוגוסט 1973 נטל חופשה קצרה ממקום שירותו בצה"ל, כדי לשאת לאישה את חברתו יעל, שהייתה קצינה בחטיבה שלו. הם הקימו את ביתם בבאר-שבע, כדי שאורי יוכל להיות קרוב ליחידתו. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. חיילי הסיירת נהלו קרבות בלימה מרים ועקשים נגד השריון של הסורים, שהיה עדיף בכמות. אך למרות עדיפות זו הצליחה היחידה לבלום בגזרתה את התקדמות הסורים לתוך רמת הגולן. בקרב שהתחולל ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפגע אורי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו אישה, הורים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אורי כר-שני ז"ל שירת כמפקד סיירת שריון. הוא פיקד על היחידה תוך גילוי הקרבה, נאמנות, אחריות ותוך חירוף-נפש בקרב". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה דברים על דמותו; חבריו לנשק בסיירת הוציאו לאור חוברת, שכלולים בה דברים על דמותו.
