כרסנטי, יהודה (יהודלה)

יהודה (יהוד'לה), בן שרה ואהרון, נולד ביום א' בניסן תשי"ד (4.4.1954) בראש-פינה. הוא למד בבית-הספר היסודי בראש-פינה, בבית-הספר "עמל" בצפת ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר לחניכים "עמל" בקרית-שמונה, במגמה של מכונאות. יהודה היה בעל "ידי זהב". הוא אהב לפרק מכשירים ולהרכיבם, לבחון ולבדוק את קרביו של כל כלי. בשיעורי המלאכה בבית-הספר הצטיין בחריצותו ובדייקנותו, ועבודות עץ רבות ותמונות מעשה-ידיו, מעטרות את קירות הכיתות שלמד בהן. אהבתו הגדולה הייתה הטבע, המרחבים והגליל. הוא הרבה לטייל בכל עת מצוא, לבדו ובלוויית חברים, ברגל או רכוב על סוס או על חמור, ותמיד היה שיר על שפתיו. מורתו סיפרה עליו: "הוא הכיר כל פינה חבויה ונסתרת בראש-פינה, והרבה לתור בגליל – בוואדיות שבו, בנקיקי הסלעים ובהרים. הוא היה בקי בשמות הצמחים שנמצאו בדרכו ובטיבם, ואהב ללקט פטריות. תמיד שקד על תיקון כל מה שהיה טעון תיקון. אם ביקשת למצוא את קיום המצווה 'אהבת הזולת', ביהודה'לה מצאת. ראשון היה למושיטים את היד לעזרה לחבר ולזר". יהודה אהב מאוד בעלי-חיים ואסף לביתו כלבים וחתולים עזובים. הוא היה חובב ספורט, אהב בעיקר כדורגל ונמנה עם שחקני נבחרת "הפועל" צפת. יהודה היה שקט ומסוגר מעט, לא רברבן, ותרן ואהוב על כל מכריו. היה לו חוש הומור וצחוק מתגלגל וקונדסי, וכששרתה עליו רוח של שובבות, ידע לגרוף את כל הסובבים אותו למעשי ליצנות, משובה ומשחק. הוא אהב את בני משפחתו, היה מסור מאוד להוריו ורחש להם כבוד רב. יהודה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והתנדב לשרת בחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון משופר". מפקדיו אהבוהו ואמרו עליו, שהיה חייל מסור וחבר למופת. הוא היה גאה ביחידתו והרבה טרח ויגע על תקינותו של הטנק שלו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו להשתתף בבלימת ההתקפה של כוחות הסורים ברמת הגולן. ביום הראשון ללחימה, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפל יהודה בקרב ליד חושנייה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראש-פינה. השאיר אחריו אב, אם ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יהודה ז"ל שירת ביחידת שריון. הוא היה אהוד על חבריו ועל מפקדיו, וביצע את כל המוטל עליו בנאמנות ובמסירות". המועצה המקומית של ראש-פינה הוציאה לאור חוברת לזכר בני המקום שנפלו במלחמה, ויהודה בתוכם.