כרסנטי, אהרן (החייל אהרן)

בן רינה ודוד, נולד ביום י"ח בטבת תר"ץ (18.1.1930) בעפולה. ילד רביעי במשפחה בת שישה ילדים. כבן למשפחה דתית למד בבתי- ספר דתיים בטבריה ובעפולה. כבר בגיל צעיר נאלץ להפסיק את לימודיו ולצאת לעבודה כדי לעזור בכלכלת המשפחה, אך המשיך ללמוד בערבים בכוחות עצמו ועסק הרבה בקריאה. הוא היה נער יפה תואר וחיוך תמידי היה נסוך על פניו. אהרן הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ויצא עם חבריו לטיולים ולמסעות ברחבי הארץ שכה אהב. הוא למד מסגרות והחל לעבוד כמסגר בבית-החרושת "מגן-צ'טווד". אהרן היה עלם חברותי ונודע בקרב חבריו כצעיר טוב-לב ובעל חוש הומור עדין, שלעולם לא אמר נואש. בהיותו כבן 14, הצטרף לשורות "הארגון הצבאי הלאומי" ובשורותיו פעל עד שנפל. תחילה הוצב במחלקת התעמולה והגיוס ועסק בהדבקת כרוזים ומודעות של האצ"ל. מאוחר יותר, לאחר שהתאמן בשימוש בנשק, היה ללוחם מן השורה שעמד על משמרתו בעמדות מגן. כאות הערכה צורף אהרן ליחידות הקרב של הארגון והשתתף בפעולות רמלה ולוד, יהודיה ויפו. את כל שהוטל עליו עשה בנאמנות ובמסירות אין קץ, וגילה אומץ לב רב וכושר לחימה מעולה. כאשר הגיעה לארץ אוניית הנשק של האצ"ל "אלטלנה", ועל סיפונה ובמחסניה אלפי רובים, משוריינים ומיליוני כדורים מכל הסוגים, שהיישוב העומד על נפשו כה היה זקוק להם, נשלח אהרן אל האונייה כדי לעזור בפריקת הנשק והורדתו לחוף מבטחים. ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948), עוד בטרם הושלמה הורדת הנשק, פתח "התותח הקדוש" באש על האונייה ולמרות שהונף עליה דגל לבן המשיך ביריות עד שהאונייה על ציודה הרב עלתה בלהבות. מן היריות נהרגו 22 מאנשי האצ"ל שהיו על האונייה וביניהם אהרן. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.