כרמי, זאב
בן בתיה ויוסף. נולד ביום ז' באדר א' תרצ"ב (14.2.1932) בחיפה וסיים את לימודיו בבית-הספר "תל-חי" שבשכונת נווה-שאנן. אחר-כך היה לחניך בקיבוץ מזרע והצטרף לארגון ה"הגנה". בקיבוץ גילה זריזות וחריצות בעבודתו ונודע בחוסנו הגופני ובאומץ לבו. אף שהיה מרדן מטבעו הסתגל עד מהרה לחברה הקיבוצית ונקלט יפה בקבוצת הנערים. הכל חיבבוהו והעריכו את נאמנותו לקיבוץ ולדרך חייו. בימי חופשותיו הרבה לבקר בבית הוריו ולספר להם על חוויותיו בקיבוץ. באמצע אוגוסט 1946, כשבילה חופשה בבית הוריו, נודע על החלטת הבריטים לגרש שתי אניות מעפילים, "יגור" ו"הנרייאטה סאלד", שהגיעו לחוף חיפה. הדבר עורר רוח מרי והתנגדות בישוב העברי והשלטונות הכריזו בט"ז באב תש"ו (13.8.1946) על עוצר ברחובות חיפה כדי למנוע התגודדות של מחאה. התושבים הזועמים הפרו את העוצר ונהרו לרחובות כדי למחות על הגירוש. גם זאב הצטרף להפגנה. החיילים והשוטרים התקיפו את המפגינים באלות, בסילוני מים וביריות באוויר. באחד הרחובות ירו ללא אזהרה מוקדמת ישר לעבר הקהל ופצעו פצעי מוות שלושה אנשים. זאב היה ביניהם. בן 14 היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין בחיפה. הניח הורים ואחות. בכתבה לזכרו שפרסמו חבריו ב"משמר לילדים" נאמר: "זאב חי את חיינו, התגבר אתנו על המכשולים בהם נתקלנו בדרכנו ובכמה מפעלים היה הראשון לביצוע. דמותו תשתקף לנו תמיד מציוריו שנשארו ומהמפות הרבות ששרטט לחוברות הסיכום שלנו. את נאמנותו הרבה לקיבוץ ואת הקשרים שקשר אתנו רואים אנו בבירור מתוך ה'חזק ואמץ' ששלח לנו לפני מותו. הגורל האכזר הפריד בינינו אך דמותו וזכרו יהיו שמורים בלבנו לעד".
