בן דנה ויובל, אח לאילן. נולד ביום י' בניסן תשל"ו (10.4.1976) בחיפה. ילדותו ונעוריו עברו עליו תחילה ברמת השרון ולאחר-מכן בכפר סבא, שם למד בבית-הספר היסודי על-שם בן-גוריון וסיים את בית-הספר התיכון על שם גלילי במגמת מחשבים ומתמטיקה. כבר בגיל רך התבלט רן כילד מהיר תפישה המסוגל לבצע הוראות מורכבות, תכונות שהעמיקו ככל שגדל והתפתח. בגן הילדים ובכיתות הראשונות של בית-הספר היסודי עולות ומתבלטות תכונות נוספות. רן, שהכל קראו לו רני, הוא בעל אבחנה חדה וראייה מרחבית ראויה לציון. סקרן ובעל דמיון מפותח, שיש בו מן התחכום ומעוף המחשבה. הוא יצירתי ובעל יוזמה, בעל יכולת ריכוז וסבלנות, סגולות הבאות לידי ביטוי בציוריו היפים והססגוניים, ולאחר זמן במשחק הדמיון 'דרקונים ומבוכים', שכבש את לבו כשהיה בן עשר. רני אהב ללמוד והיה תלמיד מעולה, שקדן וחרוץ. כך בבית-הספר היסודי וכך בתיכון. תמיד התבלט בציוניו הגבוהים, ובעיני מוריו היה התלמיד שכל מורה שואף לו ומתברך בו. לעולם המחשבים נתפש בגיל צעיר, וכשמלאו לו תשע כבר הוכיח את יכולתו בתחום הזה ופיתח מודול תוכנה במסגרת חברת התוכנה של אביו 'כרמון מערכות'. מלבד חיבתו הברורה לעולם המחשבים התפתחה בו משיכה חזקה לספרות מדע בדיוני. בכל רגע פנוי קרא, ומאחר שהספרים היו כתובים אנגלית, קנה לו שליטה מעמיקה בשפה האנגלית. כבר בתקופת בית-הספר התיכון התגלה רני כנער עצמאי מאוד, היודע להסתדר בכוחות עצמו, אינדיבידואליסט ובעל תושייה רבה, שאפתן המשקיע את הנשמה ואת הלב בכל מה שהוא בוחר לעשות. מוריו מעידים עליו כי בכיתה י"ב נפתחה תקופה חדשה בחייו, הוא נעשה בוגר יותר, רציני ואחראי. הצלחתו בלימודים לא סיחררה את ראשו, וכשקיבל ציון 100 במתמטיקה, היה פוטר את ההישג בזלזול, כאילו רק מקרה הוא. בתקופה זו גם הבשיל חוש ההומור המיוחד שלו, שהתבסס על האבסורד – אלמנט המרחיק את ההתבדחות מן הנושא הראשוני שלה, ומעיד על תחכום ושכלול החשיבה. משה ליפשיץ, אחד ממוריו של רן בתיכון, אמר: "רן פיקח ונבון מאוד, דעותיו מוצקות ותשובותיו יפות ומקוריות." ותרצה, המורה למחשבים בתיכון, הוסיפה: "עבודת הצוות שלו היתה טובה ותמיד נעשתה בכיף. בגלל האינטנסיביות של הלמידה במעבדה והשעות הרבות שבילינו שם למדתי להכיר גם צדדים אחרים באישיותו. ורן היה כל כך בן אדם, כל כך נחמד וכיפי." בכיתה י"ב השקיע רני רבות בשיפור הכושר הגופני. יום-יום היה מתייצב על מגרש הכדורגל ורץ במסלול המקיף את המגרש. מעולם לא הקל על עצמו, והיה משלים את כל ההקפות כמתוכנן, בלי שום הנחות. עם סיום לימודיו החליט ללכת לעתודה האקדמית. הוא עבר את המבחן הפסיכומטרי בציון גבוה מאוד והתקבל לחוג למדעי המחשב בטכניון. בסוף אוקטובר 1994 התגייס רני לצה"ל, עבר טירונות כלל-צה"לית במסגרת העתודה האקדמית וקיבל דחיית שירות עד תום לימודי התואר בטכניון. הלימודים בטכניון קשים ואינטנסיביים, ורני בחר במקצועות הקשים והמורכבים ביותר בתחום המחשבים – לוגיקה, אלגוריתמים, מערכות הפעלה וכדומה. הוא מצא עניין רב בלימודיו והשקיע בהם עבודה רבה, בעיקר בתחום הגרפיקה הממוחשבת. תחום חדש שמשך את לבו היה ההוראה. הוא נתפס לאתגר ההוראה ולהנאה שבהקניית דעת בעקבות השתתפותו בפרויקט חונכות טכנולוגית לנוער (פר"ח). בהשפעת עבודתו והתנסותו בפרויקט הזה בחר רני בקורס להוראת המדעים ובקורס לפסיכולוגיה קוגניטיבית. עם הזמן החל לראות בהוראה יעוד, ודיבר על שאיפתו להיות מחנך. וכך מספר עליו ארז, חבר קרוב מימי הלימודים בטכניון: "אני זוכר את כניסתו לכיתת הלימוד. הוא נראה כמו ילד – בגט ענקי בידו האחת, פחית קוקה-קולה באחרת, וקטשופ מרוח על פיו. היכרותנו הממשית היתה שנה לאחר-מכן, במסגרת קורס שחולק לצוותים. בכל צוות היו חמישה סטודנטים שהתבקשו להגיש פרויקט משותף. אני לא הייתי בשיעור שבו חולקה הכיתה לצוותים, ובשיעור שלאחריו ראיתי צוות של ארבעה שהתגודדו יחד, וכרמון, שהיה אחד מהם, פנה אלי והזמין אותי להצטרף. היינו שם שני צוותים של חמישה אנשים, ומה שהדהים אותי הוא שהילדון הזה התחיל לנהל את העניינים. הוא פתח ואמר 'שלום, קוראים לי כרמון," ומכאן ואילך פשוט אירגן וניהל את כל הפרויקט, וכל מי שהיה שם קיבל את מנהיגותו בטבעיות." את לימודי התואר הראשון סיים רני בהצטיינות, ואף-על-פי-כן החליט שלא לעסוק במקצועו בעת השירות הצבאי, אלא לעבור הכשרה של חייל קרבי ב'גולני', צעד יוצא דופן בקרב העתודאים. במשך שבוע חזר לבקו"ם יום-יום, דחה את ההצעות המקצועיות שהוצעו לו, והתעקש על הצבה ב'גולני'. לבסוף נענתה בקשתו והוא שובץ ל'גולני' והחל במסלול לוחם. הוא עבר טירונות נוספת של חצי שנה ומצא את עצמו במעמד יוצא דופן במקצת, שכן היה בוגר בשנים אחדות מן החיילים והמפקדים, אך הדבר לא הרתיע אותו. ניר, המ"פ שפיקד על הפלוגה של רני במהלך המסלול, מספר: "אני זוכר את שיחת הפתיחה איתו. חששתי לו מאוד מפני שהיה שונה כל כך משאר החיילים. הוא התאקלם היטב בפלוגה, אם כי לא במובן הרגיל. החבר'ה רחשו לו הערכה רבה, הוא היה הראשון להתנדב, שאף לשלמות, אבל הסחבקיות לא התאימה לו, אולי מפני שהרמה האישית שלו היתה גבוהה יותר מן הרמה הכללית. ובכל זאת הצליחו החיילים למצוא דרך להגיע אליו ונעזרו בו, בעיקר כשהתכוננו לבחינות הפסיכומטריות." נמרוד, חברו הקרוב של רני במחלקה, מוסיף ומספר: "היינו ביחד, הוא היה שונה משאר החיילים והרקע של שנינו היה דומה, וכך נוצרה בינינו חברות קרובה. לילה אחד, בשעת שמירה, עבר המ"מ לא הרחק מאיתנו וראה אור של פנס דולק. הוא ניגש ושאל מה אנחנו עושים, וכשראה במה אנחנו מתעסקים ודאי היה המום. אנחנו שרטטנו בחול נוסחאות מתמטיות ושוחחנו עליהן, החלפנו דעות." על ההחלטה ללכת לשירות קרבי סיפר עומר, חברו הטוב, אף הוא עתודאי: "הוא היה הראשון שסיפרתי לו שאני רוצה ללכת לשירות קרבי. רן עצמו כבר היה אז במסלול שנה תמימה, וכששמע את דברי צעק עלי ואמר שאני משוגע. אני חושב שידע שזו החלטה לא הגיונית, אבל איני סבור שהתחרט על בחירתו, כי בכל רגע נתון היה יכול לחזור בו. הוא מצא עניין רב בצבא, וזו אחת הסיבות שבחר בדרך הזאת. הוא רצה לראות מה זה, לחוות את חוויית הצבא בשלמותה. היה לי נעים להיות עם רן, בחור טוב שכוונותיו טובות. לא היה בו אף לא שמץ של רוע. אידיאליסט, בעל דרך חשיבה מיוחדת. אדם מיוחד, משכמו ומעלה, והיו דברים שיכולתי לדבר עליהם רק איתו, ואין לו תחליף, אין לו תחליף." רני רצה להיות מפקד – זו היתה מטרתו הברורה. הוא יצא לקורס מ"כים בהקדם ואחרי הקורס שובץ כמ"כ של חיילי מחזור גיוס מרס 1999. אבל כאן היתה שאיפתו לשלמות למכשול: הוא היה מ"כ נוקשה וחסר פשרות. בספטמבר 1999 שובץ למחלקה 2 בפלוגה א' בגדוד 51. מיד עם בואו לפלוגה ביקש לצאת לקורס קצינים, אך מבוקשו לא ניתן לו. ביום י"א בטבת תש"ס (20.12.1999) נפל סמל רני כרמון בעת מילוי תפקידו. שלושה ימים לפני מותו החליטו מפקדיו בפלוגה להעניק לו את האות 'חייל למופת פלוגתי'. בן עשרים- ושלוש היה בנופלו, ולא הספיק לקבל את האות בחייו. רן הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. השאיר אחריו הורים ואח. המשפחה הוציאה לאור חוברת לזיכרו והפיקה סרט על חייו. יהי זיכרו ברוך.
