בן משה ומרים. נולד ביום ט"ו בתמוז תרפ"א (11.7.1921) בשכונת בית הכרם בירושלים. אביו משה, שהיה מיקירי ירושלים, עיצב כמורה וכמחנך את דמותם הרוחנית של רבים וטובים מצעירי ירושלים ואמו תרמה מזמנה וממרצה לטובת הכלל. לאחר פטירת האב עזבה את ביתה והצטרפה למשפחת גובר, בחבל לכיש. גרה בצריף רעוע ללא מים וחשמל, לימדה את העולים החדשים עברית וחשבון והדריכה אותם בכל קשייהם. הבית שגדל בו היה חדור תרבות ואהבת ישראל. דוד ספג אוירה מיוחדת זו מנעוריו והיא שהתוותה את דרכו בעתיד. בימי מאורעות 1929 צרו על הבית הפורעים הערבים, תושבי דיר יאסין הסמוכה, ולמראה הפורעים החמושים ואזלת ידו של השלטון הבריטי להגן על תושבים שלווים גמלה בלבו של דוד ההחלטה לעשות כדי לחשל את כוח המגן העברי. הוא למד בבית הספר היסודי שליד גימנסיה "רחביה" ובה גם המשיך את לימודיו העל יסודיים. בילדותו היה חבר בתנועת "הצופים" ועם חניכיה הצטרף ל"הגנה". מדריכו בצופים, ואחרי כן ב"הגנה" היה יגאל ידין – לימים הרמטכ"ל השני של צה"ל. בהדרכתו של ידין היה דוד יוצא לסיורים ארוכים ברגל בסביבות ירושלים, במדבר יהודה ובעמק הירדן. סיורים אלה חיזקו את הקשר הנפשי של דוד עם הארץ וטיפחו את אהבת המולדת. כשהיה תלמיד הצטיין דוד בספורט ובמשחק השחמט והיו שניבאו לו עתיד מזהיר בתחום השחמט. אולם דברים חשובים יותר תבעו את כל מעייניו של דוד. כבר בהיותו בן 13 נשבע אמונים ל"הגנה" ואת שנות לימודיו בגימנסיה בימי מאורעות 1936 – 1939 חילק בין הלימודים ובין פעילות בשירות ה"הגנה", בשמירה, בסיורים ובמשימות אחרות. לאחר שסיים את לימודיו נרשם ללימודים באוניברסיטה העברית ובאותו זמן יצא לקורס מפקדי "הגנה" בקרית ענבים. לאחר הקורס הקדיש את רוב זמנו ומרצו ל"הגנה" בירושלים ועסק בהגנה על מפעל האשלג בצפון ים המלח ובאימוני העובדים בהגנה עצמית. דוד ויחידתו השתתפו בכל הפעולות המאורגנות של הישוב היהודי בארץ נגד מדיניות "הספר הלבן" שנקטו הבריטים. בשנת 1941 סיים קורס קצינים, נתמנה למפקד מחלקה בירושלים והצטרף לפלמ"ח – הזרוע המגוייסת של הישוב. בשנת 1944 היה למדריך בקורס קצינים של ה"הגנה". בתקופת מלחמת השחרור לחם בקרבות פריצת הדרך לירושלים ובמבצע "נחשון". ביוני 1948 גויס, כסרן, לצה"ל ועד שנת 1949 שירת כסגן העורך של ירחון צה"ל "מערכות". בשנת 1951 סיים קורס קצינים בכירים ובדרגת סגן-אלוף הועבר למחלקת ההדרכה של צה"ל. בשנת 1953 נתמנה לקצין אג"ם בצוות ההקמה של בית הספר לפיקוד ומטה וכאשר הוקם בית הספר נתמנה דוד למדריך ראשי בו ואחר כך לסגן המפקד. במחצית 1955, בימים שחוליות ה"פידאיון" השתוללו בארץ, עזב דוד את הספרא ונטל בידו את הסיפא כסגן מפקד חטיבת "גבעתי", שהופקדה על משמר תושבי הארץ. לפני מבצע סיני הועבר לחטיבת "גולני", כסגן מפקד החטיבה, ובעת המבצע פקד על הכוח שכבש את רפיח. לאחר המערכה הועלה דוד בדרגה וכאלוף-משנה הועבר לתפקיד בכיר במטכ"ל – בחיל המודיעין. דוד היה אחראי למחקר בתחום השריון בארצות ערב, ביחוד במצרים, ובתחום הדוקטרינה הצבאית הסובייטית, כפי שיושמה בצבאות ערב. בזכות שכלו החריף וכישרון הניתוח שלו טיפל דוד בשאלות אלה ומצא להן מענה, ובכך תרם רבות לעובדה שצה"ל היה מוכן ומאומן כראוי כאשר פרצה מלחמת ששת הימים. בתקופת המלחמה היה דוד עוזרו וסגנו של ראש אגף המודיעין ותרומתו הגדולה של החיל לנצחון במלחמה נזקפה במידה לא מעטה לזכותו של דוד. לאחר המלחמה נשלח לכהן בתפקיד רב החשיבות והאחריות של נספח צה"ל בוושינגטון. בזכות שלוות נפשו, רוחו הטובה, האופטימיות שלו ובעיקר בזכות כושרו האנליטי הפליא להצליח בתפקידו הקשה. אנשי הממשל בארצות הברית, שבא אתם במגע הדוק, העריכו אותו ביותר. למרות שחלה התדרדרות בכושרו הגופני המשיך דוד במלאכתו ללא ליאות. שתי התקפות לב לא יכלו לו והוא התאושש מהן והמשיך בעבודתו – עד שכרע-נפל. ביום י"ד בטבת תש"ל (23.12.1969), נפטר תת-אלוף דוד בעת שירותו מהתקף לב והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. הניח אישה, שתי בנות ובן. באזכרה לדוד אמר ראש אמ"ן: "במרוץ החיים השגעוני, שכמעט אין מעצורים בו לרגע, מצווים אנו לא לשכוח שהכל מבוסס על האדם ועל היחסים בין אדם לחבריו, ובצה"ל – האמון על ערכי האדם – על אחת כמה וכמה. לכן מצווים אנו לקבל וברצון מקבלים עלינו את המצוה לא לשכוח חברים, מפקדים ופקודים שהלכו מאתנו בטרם עת – – – דוד אוהב חיים היה, תוסס, ער, רגיש לכל הנעשה סביבו. הוא אהב את החיים כולם. את חיי הפעילות בתפקידו בצה"ל, שקדמו אצלו לכל, את חיי המשפחה החמים, שמהם כה נהנה, את החיים המדיניים, את חיי התרבות – בכל אלה התעניין. הקרקע שגדל עליה – בית הוריו שבבית הכרם בירושלים – הכשירה אותו לראייה כוללת של דברים, נושאים ובעיות, ולכן גם גישתו לנושאים הייתה כוללת ומקיפה. תמיד הייתה מורגשת אצלו התרבות הכללית והתרבות העברית, במובן המלא של מלים אלו, וזה התבלט ולא רק בשיחות, ביחסו לספר ולתיאטרון, אלא גם ביחסיו לבני האדם בתוך צה"ל ומחוצה לו. הגישה הכוללת והראייה רחבת האופקים לא טשטשה את חריפות השכל ואת חדות ההבחנה החודרת – – – תודות לחריפות שכלו וליכולת האבחנה הדקה ניחן בסגולה היקרה להבחין בין עיקר לטפל וכשם שידע לזלזל בטפל, ידע לכבד ולהוקיר את העיקר ולרכז בו את מעייניו ומאמציו. בעקבות אלה היו לו לא פעם מאבקים על דעותיו והשקפותיו, אשר בהן ידע ללחום למען השקפתו באומץ, בתקיפות אך בטקט. בכל פעילותו, תסיסותו ועירנותו, מעולם לא הייתה בריאותו הלקויה למכשול לו, או למעצור – – – דודיק היה איש ביטחון בדרך, מחבר ב"הגנה" ועד לנציגו של צה"ל בבירת ארצות-הברית היה ונשאר עד יום מותו קשור ומזדהה בכל נימי נפשו עם בעיות הביטחון של עם ישראל – – – אנו נזכור את דודיק האדם, החבר, החייל והמפקד – חי, פעיל, תוסס, עירני, כפי שתמיד ראינוהו". חבריו וידידיו הקימו לזכרו של דוד קרן למימון מלגת לימודים על שמו, שתינתן במסגרת האוניברסיטה העברית בירושלים, שהיה קשור אליה במיוחד. נושא מלגה זו נקבע בתחום עבודתו של דוד, היינו החוג ללימודי המזרח התיכון. המלגה – הכוללת שכר לימוד ודמי קיום לשלוש שנים – תוענק לתלמיד מחקר, לצורך מחקרו לתואר השני מ.א., או לתואר דוקטור. יוזמי הקרן שואפים כי תינתן עדיפות לקצין משוחרר מצבא הקבע; מאמרי הערכה על דוד, אישיותו ופועלו, פורסמו בעיתונים רבים בישראל.
