כרוב, לאון

בן שמעון וקלרה. נולד בשנת תשי"א (1951) בטנג'יר שבמרוקו. בשנת 1961 עלה עם משפחתו ארצה. המשפחה התיישבה בחצור הגלילית. לאון למד בבית-הספר היסודי 'משכן' שבמקום ובבית- הספר המקצועי 'צור' שם, במגמה של מסגרות-מכנית. בשנת 1968 התקבל לפנימיית חיל-החימוש ולמד בה חשמלאות-רכב. לאון היה חבר בארגוני-ספורט שונים ומגיל רך עסק באיסוף בולים. אולם, אהבתו הגדולה היתה שמורה לארצו. הוא התחנך בבית דתי-מסורתי ובו ספג את ערכי היהדות: אהבת הארץ והאהבה לזולת. בעודו ילד במרוקו אילץ את הוריו להקדים את מועד עלייתם לארץ – שאם לא ייענו לדרישתו יעשה זאת בכוחות עצמו. ההורים נעתרו לו, ולאושרו של לאון, בן התשע, לא היה גבול. בחיים בארץ ראה זכות גדולה באפשרות לשרת בצה"ל – כבוד ומקור של גאוה. הוא היה אדם ישר וצנוע, טוב-לב ובעל תודעה עמוקה של אחריות, במסגרת העבודה וביחסיו עם הזולת. לאון היה נכון תמיד לעזור לזולת. הוא היה בן מסור ואוהב להוריו. וכל-זאת בענוה וללא תלונה על עייפות או קושי. בשנת 1969 גויס לאון לצה"ל והוצב לחיל-החימוש. בצבא הועסק במקצוע חשמלאות-רכב, שרכש במסגרת הכשרתו הקדם-צבאית ובמסגרת קורסים שעבר בעת השירות. מלבד שירות החובה שירת גם בצבא-הקבע ונטל חלק במלחמת יום-הכיפורים, בתעלת-סואץ וברמת-הגולן. במאי 1974 השתחרר לאון מצה"ל בדרגת רס"ל. גם בצבא התבלט כאדם מסור ואחראי והיה בעל-מקצוע טוב, חייל ממושמע ואמיץ-לב. לאון נשא אישה, הקים משפחה וקבע את ביתו בתל-אביב. בחייו האזרחיים עסק במקצועו ונקרא לפרקים לשירות-מילואים. בחודש יוני 1978 נקרא לשירות-מילואים – וביום י"ב בסיון תשל"ח (17.6.1978) נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו אישה, שתי בנות, הורים, שלוש אחיות ואח.