כצנשטיין, הנס

בנם-בכורם של הנרייטה ושמעון, נולד ביום כ"ט באלול תרע"ו (27.9.1916) בברלין, בירת גרמניה. גדל בחיק משפחה מתבוללת (אביו היה בזמנו חבר מועצת העירייה בברלין), שטיפחה ופיתחה את נטיותיו וכשרונותיו למדעים (מתמטיקה, פיסיקה, כימיה). הנס סיים בית-ספר תיכון ועמד להיכנס לאוניברסיטה, אך תוכנית זו הופרה על-ידי עליית היטלר לשלטון. מיד שינה את אורח חייו, הלך ללמוד חקלאות אצל איכר גרמני, נעשה ציוני, למד עברית והצטרף אל "החלוץ". בשנת 1936 (כעבור שנתיים של הכשרה) הורשה לעבור לשבדיה לשם הכשרה נוספת. צירוף כמה מקרים גרם לכך שנשאר 12 שנה בשבדיה כעובד חקלאי (פלח, רפתן, לולן, ירקן). בתחילה עיכבה אותו המלחמה. בחורף 1939-1940 רצה, כאדם שוחר-צדק, להתנדב לצבא פינלנד שהותקפה על-ידי ברית-המועצות. "החלוץ" סירב לשחררו והוא פרש מהתנועה, אך משום-מה גם לא נתקבל כמתנדב לצבא הזר ונשאר בעבודתו ובמקומו. בשנת 1945 חזר ל"החלוץ" (לאחר הפסקה של 5 שנים), אך ציונותו נשארה עיונית בלבד – עד שפרצה מלחמת-העצמאות והרגיש חובה למהר ולבוא ולעזרת העם. הנס עלה ארצה ב-1.5.1948 ונחפז כל כך להתגייס, עד שהחמיץ הזדמנות להתראות עם אחיו הצעיר, שהיה חבר באחד מקיבוצי הנגב, ובינתיים נותק הקשר. הנס נפל בתל-עזזיאת. גם בפרשה אחרונה זו של חייו בלטה עקשנותו בשמירת אמונים לעקרונות שהיו נכונים בעיניו ולא חס על עצמו. יחידתו ניצבה בעמדה הקדמית של התל והדפה התקפה קשה ביותר של האויב. "אין עוזבים משלט שבידינו" – אמר, נשאר יחידי בעמדה, לקח את מקלע ה"ברן" של חברו שנהרג והמטיר אש על האויב המתקרב, עד שנפגע ונפל, ביום י' בתמוז תש"ח (17.7.1948) והקרב – קרבו הראשון. נקבר בשאר ישוב. ביום י"ד באדר תש"י (3.3.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה