כצנלסון, יוסף

בן זלדה וניסן. נולד ביום י"ז בתמוז תרנ"ו (1.8.1896) בבוברויסק שברוסיה הלבנה למשפחה בת ארבעה בנים ושתי בנות. אביו היה מפעילי הקהילה היהודית בעיר. יוסף, הצעיר באחים, למד תחילה ב"חדר" מתוקן, אחר כך בגימנסיות ממשלתיות ובאוניברסיטת וינה, שבה למד היסטוריה ופילוסופיה. בווינה גם סיים בית ספר גבוה למסחר. יוסף עלה לארץ-ישראל בשנת 1925 אחרי שסיים את לימודיו בווינה, והתקבל לעבודה בחברת "סולל בונה". לאחר מאורעות תרפ"ט הצטרף לברית הצה"ר ובה מילא במרוצת הזמן תפקידים מרכזיים, ביניהם חבר מרכז המפלגה וציר לוועידתה העולמית בווינה (1932). היה מפעילי "ברית הבריונים", האגף המאכסימאליסטי-מהפכני של המפלגה. בהנהגת חברו אב"א אחימאיר (יוני 1933) נמנה עם אסירי ה"ברית", שימש זמן מה מפקד קן בית"ר בירושלים, היה פעיל בארגון הצבאי הלאומי ובשנת 1938 מילא את תפקיד יו"ר ההסתדרות הציונית החדשה בארץ-ישראל ועמד בראש המערכה המדינית שלה, תוך תיאום עם פעילותה המזויינת של מחתרת האצ"ל באותה תקופה של מאורעות דמים. על כך היה מבוקש על ידי המשטרה הבריטית, אבל עלה בידו להתחמק מידיהם. תחילה הסתתר במקומות שונים ואחר כך עלה בנמל חיפה על סיפון אנייה המפליגה לאירופה. באירופה נרתם מייד למפעל ההעפלה הרביזיוניסטי (עליית "אף על פי"), המשותף להצה"ר, בית"ר והאצ"ל ועד מהרה עמד בראש המפעל ונתן לו מיטב חילו. בנובמבר 1938 נתמנה על ידי זאב ז'בוטינסקי ל"קצין השלטון" של בית"ר. ביוני 1939 נפל למשכב בווארשה בירת פולין ובספטמבר, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, נפצע קל בהפצצה אווירית של מטוסי הגרמנים הפולשים לארץ זו. בכ"א בטבת ת"ש (2.1.1940) הכריעתו מחלת הכליות. לפני מותו ציווה להעלות את עצמותיו לארץ-ישראל ולהטמינו בהר הזיתים, ליד קבר יעקב רז, לוחם האצ"ל שנפל בירושלים בשנת 1938. כעבור 17 שנה נתמלא חלקה הראשון של הצוואה. רעייתו זלטה, שהיתה עמו בעת מותו, איתרה את מקום קבורתו והעלתה את ארונו למדינת ישראל. הוא לא נטמן בהר הזיתים, שהיה אז כבוש בידי הירדנים, אלא הובא למנוחות בבית העלמין סנהדריה שבירושלים. פרשת חייו, פועלו והגותו הועלתה בספר "מותו של יוסף כצנלסון" (1974), ובקובץ "הנסיך השחור" (1983), ובו עדויות, מחקרים ומסמכים על האיש והתנועה הלאומית בשנות השלושים.