כץ, צבי
בן-הזקונים של גלה ואברהם, נולד בשנת 1919 בעיירה דולהינוב שברוסיה הלבנה. בן לציונים ותיקים שחינכוהו חינוך עברי. בבית- הספר הצטיין גם בהצגות, ובייחוד בפרקי הזמרה שבהן. סיים את בית-הספר היסודי והתיכון "תרבות" ועבד שנים מספר בהוראה. בימי הכיבוש הגרמני התחמק וניצל משלוש "אקציות" שערכו הנאצים בעיר. היה בגיטו ובמחנה-עבודה ולאחר רצח אמו ברח בשנת 1942, הצטרף לפרטיזנים והצטיין במעשי-החבלה שלו. בהיותו ממנהלי מחנה של 200 יהודים חסרי-אונים, הגיע עימם מן החזית לרוסיה פנימה וכך הצילם מכליה. צבי עבד בקולחוז, הצטרף לצבא האדום וממנו לצבא הפולני הקומוניסטי, בו הצטיין והגיע לדרגת תת-קצין ומדריך בבית-ספר צבאי. עם גמר המלחמה ברח כדי לעלות ארצה. הצטרף לקבוצת פרטיזנים "נגב", דרך הסתדרות "נחם" (נוער חלוצי מאוחד), הורה להם עברית ועלה עימהם כמדריכם באונייה "תל-חי" בשנת 1946. עם בואו הצטרף לקבוצת כנרת, עבד במטעי התמרים והיה שם מפעילי ה"הגנה". צבי התבלט בבקיאותו בענייני נשק, נשלח לעזרת סג'רה ובקרבות כנרת נתמנה למפקד עמדה ומדריך אימונים. הסורים פלשו לעמק-הירדן ביום 16.5.1948, השתלטו על כמה משלטים באזור, אך נבלמו על-ידי מערך כוחותינו בצמח. ב-18 במאי פתחו הסורים בהתקפה על צמח בסיוע ארטילריה וטנקים. כוחותינו לא עמדו בפני עוצמת ההתקפה הסורית, תחילה נפלה העיירה צמח ולבסוף גם תחנת המשטרה והמגינים נסוגו תחת אש הסורים לעבר דגניה. בקרב זה נפל, ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948) והובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בדגניה א'. הניח אחריו אישה ובת.
