fbpx
כ”ץ, מתי

כ”ץ, מתי


בן משה הכהן וצפורה. נולד ביום י"ז בכסלו תש"ה (3.12.1944) בתל-אביב, העיר בה גדל והתחנך בבית הספר היסודי "הר-נבו" ובבית הספר "תיכון חדש'. מתי היה חבר פעיל בתנועת הנוער "המחנות-העולים" ושימש כמדריך אהוב בתנועה. התעניין בתחומי המדע וההסטוריה, וגילה כישרון ציור וכתיבה, בייחוד לדברי-שירה. לאחר סיום בחינות הבגרות יצא מתי להכשרה עם חבריו בגרעין "הבשור" שהיה מיועד לקיבוץ "רעים" אשר בנגב. הוא התגייס לנח"ל המוצנח ובמסגרת שירותו בגדוד הצנחנים, כיום גדוד 101, הוא עבר קורס מ"כים. לאחר שחלה בצהבת בצבא, התעקש מתיר לשוב ולשרת כחייל קרבי, עבר קורס מש"קי קשר, והפך לקשר הפלוגתי. באינטנסיביות בה חי את חייו המעטים, אבל המלאים עד מאוד – לימודים, תנועה, צבא, עיון מתמיד, אהבה למעמקיה – היה גם מקום רב לריעות. פתיחותו הפנימית של מתי לאדם, קשבו הרציני להגיגו ולמצוקותיו, הם שהצמיחו את החיבה וההערכה שרוחשים לו ידידיו, ומעידים על כך דבריו הכנים של חברו מהצבא: "מתי …צעיר המקבל כל דבר באהבה וכמובן מאליו. הצבא בשבילו – לא סתם חוויה אך גם לא יעוד. פשוט – חובה וזכות אזרחית, אותה חייב כל אחד למלא על הצד הטוב ביותר. וכדרכו, מילא חובה זו בנאמנות ובמסירות. שכן היה נאה דורש ונאה מקיים! …מתי ידע לכבד את דעותיו של זולתו, אפילו כאשר היו נוגדים לדעותיו. מתי ידע להעריך בני אדם גם כאשר היו יריביו. " בליל ה-6 האוגוסט 1964, ביום כ"ח באב תשכ"ד, התנדב מתי לצאת עם חוליה למשימה בקו הגבול הסורי. הכוח נתקל במארב ובמהלך הקרב נפגע מתי בפגיעה ישירה. בן 19 וחצי היה בנופלו. הניח הורים ואחות. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. לאחר שנפל, מצאו הוריו במגירה שבחדרו דברי הגות, אותם רשם כסיכומים למחשבותיו ואת מחברת השירים, אשר היו ביטוי לחוויותיו האישיות. ביניהם נמצאו גם שירי אהבה שכתב מתי לחברתו, אשר למדה רפואה מעבר לים. אחדים משירים אלה התפרסמו בעיתון מייד לאחר מכן, ובין הרבים שהתפעלו מן השירים היה גם המשורר נתן אלתרמן. בעידודו של אלתרמן הוציאה המשפחה לאור את קובץ השירים של מתי "עם בוא שמש", ביום השנה לנפלו. השירים נגעו גם לליבם של של אמנים רבים, שהיו ידידי אביו של מתי, מייסד "גלריה לאמנות כ"ץ", הגלריה הראשונה בתל-אביב. ציירים אלה תרמו מיצירותיהם ובשיתוף אגודת הסופרים הקימו קרן על שם מתי כ"ץ לעידוד משוררים צעירים. מלחינים ישראליים בעלי שם, כפאול בן חיים, צבי אבני ואחרים, אשר שיריו של מתי ריגשו גם אותם, הלחינו להם מוסיקה אשר מושמעת ברחבי העולם ומוקלטת על גבי תקליטור הכולל גם את קריאת השירים. בדברי ההקדמה לספר השירים של מתי כתב אלתרמן: "במחברת זו כונסו שירים ראשונים שלו, שהם מעכשיו גם שיריו האחרונים. ראשית הדרך וסופה עומדים כאן סמוכים זה לזה עד מורא, עד לבלי רווח ביניהם. ואף על פי כן, בין זה לזה, אתה חש היטב את המרחקים ואת הכוח הבוקע ואת הבגרות, שכאילו מיהרה להקדים את הקץ, וכך הגיעה במקומות רבים בשירים הללו אל מה שמעבר למרחק ולהבטחה, אל שלבי ודאות של הישג מפליא ומפתיע. … הקורא, הנוטל צרור שירים זה …ישמע מתוכו את המיית נפשו של נער, שעמד על סיפו של עולם וידע את התפעמות הראשית ואת גזר הקץ גם יחד. ואם יש לה ניגון לארץ הזאת, הרי כאן בשירים אלה נדרך אחד היפים והברוכים במיתריה. נדרך וניתק – ועודו הומה." (דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)

דילוג לתוכן