כץ, מרדכי-יהודה

מרדכי-יהודה (מוטי), בן שרה ויוסף, מניצולי השואה, נולד ביום כ"ה באדר תשי"ד (29.3.1954) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם הרמב"ם ובבית-הספר "מוריה", ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "יבנה" בחיפה, במגמה הריאלית. מגן הילדים נכנס מוטי הישר לכיתה ב' והוא אך בן חמש שנים וחצי. הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן, מתמיד ומעמיק, והצטיין בעיקר במקצועות המתימטיקה והפיסיקה. מזכירת בית-הספר היסודי מעידה עליו, שהיה "תלמיד טוב וממושמע, שעשה את כל שהטילו עליו באחריות ובדייקנות. עניו היה, נעים הליכות ועדין-נפש. עיניו הנבונות הקרינו חום ואהבה לזולת. החיוך לא מש משפתיו וחן רב היה נסוך על פניו. הוא חתר אך ליושר ולצדק ומוכן היה תמיד לעזור לחבריו". מנהל בית-הספר התיכון כתב: "הוא היה תלמיד מצטיין, חריף ותפיסתו מהירה. הוא היה אהוב ומקובל על מוריו ועל חבריו, בשל מזגו הנעים ונכונותו להתנדב לכל משימה". הוא הרבה להתנדב לפעולות ציבוריות, כגון: ביקורי חולים בבתי-חולים. מוטי נמנה עם חברי תנועת הצופים וברבות הימים היה מדריך. הוא היה חובב ספורט ונלהב מאוד למשחק הכדורגל ולג'ודו; כמו כן נמנה עם חניכי הגדנ"ע והצטיין בקליעה למטרה. הוא אהב לקרוא ספרי שירה. מחשבתו הייתה מחשבה עצמאית, הוא הרבה להרהר, להתעמק, להתפלפל ולהתווכח, לא קיבל את המתרחש סביבו כמובן מאליו, ואהב להתבונן בעובדות ולחקור את טיבן. כך רצה להבין את פשר אמונתו הדתית, ושקד לבקש את האמת, את הדין ואת טעם המנהג. מוטי היה אופטימי ועליז, חייכן והרבה להתבדח ולהתלוצץ. הוא אהב את החיים, כמו כן היה גא על היותו חי, ורצה למצות כל רגע מהם ולא הוציא אפילו שעה לבטלה. הוא אהב את היפה ואת השמחה, אהב ללבוש בגדים נאים, אהב לרקוד, לשמוח ולשיר. הוא היה חברותי וקל להתרועע, היה ידיד נאמן, איש ברית ובעל סוד. נוח לבריות היה וקשה לכעוס, אדיב ומנומס, עדין נפש ונעים הליכות. הוא אהב את משפחתו והיה בן נאמן ומסור להוריו. מרדכי גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1972 והתנדב לחיל הצנחנים. תחילה ביקש לשרת בחיל-האוויר, אך נתגלה שהוא עיוור-צבעים ולא יוכל להיות טייס. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים חי"ר. בקורס היה חניך מצטיין והוענק לו ציון גבוה (95). הוא השתלם גם בקורס לקציני חי"ר וגם בו היה חניך מצטיין. בשלהי שנת 1972 נמנה עם הכוחות שפשטו בלבנון. הוא היה קצין אחראי ומסור לתפקידו, והרבה לדאוג לחייליו. מפקדיו העניקו לו את "אות השירות המבצעי". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית בסיני. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) ממערב לתעלת סואץ, בגזרת שלופה, אל מול "החווה הסינית", התפוצץ צינור-מטען (בונגלור) ומרדכי נפגע ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. הוריו וחבריו הנציחו את זכרו בחוברת וכן מתקיימים שעורי משניות לעילוי נשמתו.