כץ, מנחם (קיצ’י)
בן חנה ואהרן, נולד ביום ט' באב תרפ"ג (22.7.1923) בעיירה סוואליווה שליד מונקאץ', רוסיה הקרפטית. מנחם למד ב"חדרים" ובבית-ספר יסודי ממשלתי בצ'כיה. כשהאזור סופח שנית להונגריה בשנת 1938 וההונגרים החלו את שליטתם בדיכוי היהודים, ברח מנחם עם אחיו הבכור לרומניה, כדי להגיע משם לארץ-ישראל. הם נאסרו והוחזרו אחרי פרוץ מלחמת-העולם להונגריה. שם נאסרו שוב כחשודים בריגול, אך שוחררו מיד. כשהשתלטו הנאצים על הונגריה, נלקח מנחם למחנות עבודת-פרך באזורי הסכנה בחזית, וב-1944 – למחנה אושוויץ. הוא ניצל מהשמדה ואחרי השחרור חזר לבקש את משפחתו ומשלא מצא איש ממנה במקום מגוריהם יצא ב"נתיב הבריחה" לגרמניה והצטרף לקיבוץ-ההכשרה "התחיה". התערה בחברה, למד עברית בחשק רב, ואת תורת החלוציות, שהיתה חדשה לו, קיבל בהתלהבות וחרד לנעשה בארץ כאילו כבר היה אחד מאזרחיה. מנחם העפיל באונייה "לטרון", נכלא בקפריסין, שם מצא את אחיו ונודע לו כי עוד אחים ואחיות נותרו בחיים. התנדב ל"הגנה" והשתתף באימוניה. משעלה ארצה בראשית שנת 1947 הלך עם חבריו לקיבוץ עין גב. במשק נטה שכם לעבודה ועשה אותה בהתלהבות חלוצית. מיד אחרי החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ, ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, התגייס מטעם המשק לשירות פעיל ב"הגנה" וסיים קורס חבלה. כשנהרגו ביריות מן המארב שישה מאנשי בית קשת שיצאו לסיור, הגיע למקום עם תגבורת חי"ש ממשקי עמק הירדן ויצאו לחפש את החללים. באותו סיור נפצע מיריות אויב ברגלו, ותוך כדי הטיפול בו פגע כדור אויב ברימון שהיה ברשותם. החובש נהרג בהתפוצצות והוא והמטפלים בו נפצעו. כשהובל בעגלה לבית קשת נחלש מאיבוד דם רב, הועבר לבית- החולים שבעפולה וביום ה' באדר ב' תש"ח (16.3.1948) לפנות בוקר מת. נקבר בבית- הקברות בעין גב. ביום כ"ג בסיוון תשט"ו (13.6.1955) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול.
