בן שלומית ודוד. נולד ביום א' בחשוון תשל"ז (24.10.1976) בחיפה. מיכאל נקרא על שם אחי סבתו, שנספה בשואה. כבר כשהיה מיקי ילד במעון, בשכונת נווה שאנן בחיפה, ניבאו לו המטפלות גדולות. הוא היה תינוק בעל עיני תכלת גדולות, מבט מרוכז ומקשיב. מיקי החל את לימודיו בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "רמב"ם" בחיפה. היה ילד חברותי, מהיר תפיסה ובעל ידי זהב. בסיום כיתה ב' עזבה המשפחה את חיפה ועברה ליישוב חדש שהוקם בגליל התחתון – מצפה נטופה. מיקי השתלב בכיתה ג' בבית-הספר הממלכתי-דתי "לביא" בגליל התחתון, והיה תלמיד מצליח, שאהב לצייר, להאזין למוסיקה ולנגן בקלרינט. מיקי הגיע למצוות בשבת פרשת "נח" (הפטרת "רוני עקרה"). בדרשת בר המצווה שלו בחר לדבר על הבריתות השונות – ברית המילה, הברית בין ה' והארץ – ולא ידע עד כמה הוא עצמו יכרות ברית דמים עם הארץ. מיקי היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא" כחניך וכמדריך. את לימודיו התיכוניים רכש בישיבת "בני עקיבא" בכפר הרא"ה, במגמת פיסיקה ומחשבים, כי באיזור מגוריו לא היה תיכון דתי מתאים ובעל רמה. גם בישיבה הצליח בלימודיו ללא מאמץ ורכש חברים רבים בזכות יושרו והאיכפתיות שלו. בשעות הפנאי עסק בתחביביו – מוסיקה, קריאה, תפירה וציור, וגלישה באינטרנט. מיקי שהה כארבעה חודשים בישיבת "השילוב" של הקיבוץ הדתי במעלה הגלבוע. כמתנת פרידה לחבריו, לפני גיוסו לצה"ל, השאיר באחד החדרים ציור-קיר ענק. בציור נראה חייל מתמוטט, פגוע בחזהו וחור בקסדתו, כשהוא נושא עיניו אל מסוק, המתרסק בתנועת צלילה. בחלק העליון של הציור כתובה המלה "למה" באנגלית ובסיומה סימן שאלה גדול וסימן קריאה. מן האותיות והסימנים נוטפת טיפה – אולי דמעה, סימן הקריאה נראה כנר זיכרון. ציור הקיר הפך לפינת זיכרון למיקי. מיקי התגייס לצה"ל בסוף חודש אוגוסט 1994 ושירת בחטיבת הנח"ל. הוא סיים פלוגת מסלול בגדוד "גרניט", לאחר תשעה חודשים יצא לקורס סמלים מוקדם, ומיד לאחריו הדריך טירונים בפלוגת מסלול בגדוד "שחם". בהמשך, יצא לקורס קצינים. לאחר היתקלות קשה של פלוגת ההנדסה של חטיבת הנח"ל, פרש מהקורס והתנדב לפלוגת ההנדסה – פלחה"ן נח"ל. לאחר השלמה קצרה שלו כלוחם פלחה"ן עלה עם צוות הסמלים הוותיק לקו במוצב "דלעת" שבלבנון. מיקי, שמעולם לא שאף לקריירה צבאית, הפך לחייל קרבי בעל מוטיבציה אדירה. כל תפקיד שהוטל עליו עשה במסירות ובאחריות. בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997), אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם מיקי, שהיה בדרכו למוצב "דלעת". באסון נהרגו עשרים לוחמים מיחידת הפלחה"ן, רובם מצוות הסמלים הבוגר, בו שירת מיקי. בן עשרים היה מיקי בנופלו. הובא למנוחת עולמים במצפה נטופה. מיקי היה החלל הראשון של היישוב, ונפילתו הצריכה הקמת בית עלמין. הותיר הורים, שני אחים – אבי ואלעד ושתי אחיות – נאוה וגילי. בתה הבכורה של אחותו נאוה נקראה על שמו, מיקי-חן. לעילוי נשמתו הוכנס לבית הכנסת במצפה נטופה ספר תורה, מתנת נשיא המדינה מר עזר ויצמן ורעייתו ראומה. מאז האסון, מקיימת משפחתו ערבי זיכרון, מדי חודש, במוצאי שבת. נושאי ההרצאות נבחרים לפי הלך מחשבתו של מיקי ותחומי ההתעניינות שלו – מדע, ספרות עברית, מחשבת ישראל. קרובי משפחתו הקימו יד זיכרון למיקי על אדמת פרדסי המשפחה, באיזור עמק חפר, בצומת הרא"ה. היישוב מצפה נטופה החליט להנציח את מיקי בקריאת בית הכנסת של היישוב בשם "בית הכנסת אהל מיכאל". לאחר האסון, התאגדו משפחות הנופלים והקימו אגודה למטרות הנצחה ותמיכה הדדית, שתקים יד זיכרון לנופלים במקום האסון, ליד היישוב שאר ישוב. הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, כתב למשפחה: "מיכאל שירת כלוחם בפלוגת ההנדסה של חטיבת הנח"ל, ותואר על ידי מפקדיו כחייל מקצועי, מוכשר, חדור מוטיבציה לשירות הצבאי, שהאמין בצדקת הדרך בה בחר. מיכאל השתלב במהרה ביחידה והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד". מפקד היחידה בה שירת מיקי, כתב למשפחה: "מיקי אהב מאוד את חיל הרגלים בכלל ואת הנח"ל בפרט, בו הכיר את תורת הלחימה על בוריה. עם הגעתו ליחידה מגדוד 'גרניט', התגלה מיקי כאדם ממושמע ואיכותי ביותר, בעל חוש הומור, שבמהרה התחבב על כולם".
