כץ, ישראל יעקב

בן רחל ויצחק-דויד, נולד ביום כ"ד בסיוון תרפ"ד (26.6.1924) בעיר לודז', פולין ונתחנך בבית-ספר דתי-לאומי של ה"מזרחי". הוא הכניס לבית ההורים אווירה ארצישראלית ודרש מהם ללא-הרף לעלות איתו ארצה. משלא נטו ההורים להיענות לדרישתו ציפה בקוצר-רוח להתבגרותו, כדי שיתקבל לתנועה חלוצית מאורגנת ויוכל לעלות לארץ גם בלעדי הוריו. התבגרותו חלה בתקופה שבה רצחו הכובשים הנאציים את בני עמו, והאמונה בעתידו בארץ הפיגה את הדיכאון מנפשו. אמונתו זו חיזקה אותו גם בגיטאות ובמחנות-הסגר. לאחר המלחמה, בינואר 1946, הגיע לארץ. כאן עבד בנגרות ובמסגרות במושב שיתופי ואחר-כך בתל-אביב. הוא נשא אישה והתכונן ליהנות מחייו בארץ עליה חלם ועתה נקרא להגן עליה. ישראל-יעקב השתתף בקרבות רבים ועזים בסביבת מקום מגוריו וסיים קורס קשרים. מאוחר יותר שירת בחטיבת "הנגב" והוצב ברוחמה. בשעת הפצצת רוחמה נכנס לאוהלו על-מנת לקחת מקלע ולירות במטוס האויב, ולפני הגיעו לעמדתו נפגע בצרור כדורי האויב ונפל, ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). נקבר ברוחמה. ביום כ"ט באייר תש"י (16.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.