כץ, יצחק-ישעיהו

בן אסתר-מלכה ואשר-אנשיל, נולד ביום ז' בתמוז תרע"ז (27.6.1917) בעיר לנצוט שבמערב גליציה למשפחה ציונית חרדית. הוא למד ב"חדר" ובבית-ספר יסודי פולני, וגם בו נתחבב על המורים בשל פקחותו ויושרו ונתמנה למרכז מפעל החיסכון של ילדי בית-הספר. נוסף ללימודים אלה סיים קורס הנהלת-חשבונות והשתלם בעברית בשיעורי ערב בבית-הספר "יבנה". בהיותו בן 14 כבר עזר לאביו תוך כשרון רב בניהול ענייני בית-מסחרו. יצחק- ישעיהו אירגן בעיר סניף של "השומר הדתי" ואחר-כך שהה בעצמו בקיבוץ-הכשרה והשתדל להשיג עבודה בשביל חבריו. הוא עצמו למד לשם הכשרתו את מלאכת נגרות-רהיטים. משקיבל אביו בשנת תרצ"ו, בעזרת המרכז העולמי של "המזרחי" בירושלים, רישיון-עלייה כציוני ותיק, הצליח באמצעים שונים להכליל את יצחק ברישיון העלייה שלו וכך הגיעו שניהם ירושלימה בערב פסח תרצ"ו. יצחק עבד קשה בנגרות בשכר זעום, שצריך היה להספיק בחודשים הראשונים גם לכלכלת אביו. משפרצו מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, זמן מועט אחרי בואו ארצה, הצטרף לשורות ה"הגנה" בעיר העתיקה ובשכונות, סיים קורס צבאי בקרית ענבים ונשא ברוח טובה את התלאות והסכנות. משהגיעה לארץ כל המשפחה והאב נגאל מבדידותו, הצטרף יצחק בראשית תרצ"ח לקבוצת "אברהם" בכפר פינס. הוא הסתגל לעבודה קשה בפרדסי הסביבה, עבד בנגרות בהקמת צריפי המחנה ובייצור לולים למכירה, ובלילות עמד על המשמר נגד התקפות הפורעים. היה פעיל בחיי החברה בקבוצה, נעים הליכות ומנעים זמירות. באדר א' תש"ג הקים יחד עם חברה מ"עליית-הנוער" את קנו המשפחתי. למרות פקפוקיו באפשרות פיתוח משק באזור הררי עלה עם הראשונים להתיישב בכפר עציון. הוא סיים קורס נוטרים בירושלים ושירת אחר-כך שנה וחצי בנוטרות בכפר ובינתיים היה עוסק גם בעבודת נגרות בהקמת בנייני הכפר. מששוחרר מהנוטרות התמסר לעבודה ולניהול הנגריה של הקבוצה. כחבר בוועדת הבריאות והחברה וכסדרן-עבודה ידע לקיים יחסים הרמוניים בכל תחומי פעולתו. כשהחל המצור על גוש עציון בחורף תש"ח רבתה דאגתו להוריו בירושלים, ואחר-כך גם לאישתו ולילדיו שהועברו לשם עם פינוי הנשים והילדים. הוא נטל עליו לנהל את מחסן- האספקה המרכזי לכל היישובים והיחידות הצבאיות שבגוש, הקדיש תשומת-לב לכל פרט קטן שבקטנים בסבך ההספקה לחוגי צרכנים שונים אף בשעה שזו נתקבלה עוד רק בהצנחה מהאוויר. בתקופת המצור היה פעיל גם בשמירה ובאימונים ונתמנה למפקד עמדה בקטע הדרומי. במרץ ובעוז עזר להדוף את ההתקפה הגדולה ביום ג' בשבט תש"ח. גם בהתקפה האחרונה עמד איתן בפיקוד על העמדה, ולא חדל מהתבדח עם החברים, עד שנפל על משמרתו בנפול כפר עציון ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים, יחד עם שאר חללי הגוש, בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.