כץ (טבוריצקי), יצחק

יצחק, בן גניה וחיים, נולד ביום י"ב בניסן תשי"ב (7.4.1952) בלובן שבפולין להוריו, מניצולי השואה. האב, חיים, איבד בפולין את כל משפחתו בשואה, אך הצליח למלט את נפשו ולהקים מחדש משפחה בישראל. בשנת תשי"ז (1957) עלתה המשפחה לארץ, ויצחק למד בבית-הספר היסודי בשכונת עיר גנים בירושלים, שם ישבה המשפחה. יצחק, הבן השני, היה צעיר מאחיו ליאון בשלוש שנים. אם כי נולד בנכר, היה צבר לכל דבר, שכן רק מעט זכרונות ילדות עמומים שרדו בו. אבל בעוד שאחיו היה מסתגר בחדרו וקורא ספרים, יצא איציק לטיולים רבים ברחבי הארץ, השתתף במרץ רב בפעולות תנועת "הנוער העובד והלומד", ואף שימש מדריך תיירים, כשהוא נעזר באידיש השגורה בפיו. אם כי היו שונים באופיים, היו שני האחים קשורים זה לזה בלב ונפש ותמיד עזרו איש לאחיו. משסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, הלך יצחק בדרכי אחיו ולמד מכונאות בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" בירושלים. יצחק גויס לצה"ל בשלהי יולי 1970. כיוון שהיה חבר גרעין "מי-טל", יצא עם חבריו להקים את היאחזות הנח"ל נערן בבקעה. שם הכיר את חברתו ירדנה, שנשאה לאישה כחודש לפני המלחמה. במסגרת שירותו השתלם בקורס תותחני-טנק ובקורס למקצועות טנק. בשנת 1970 מתו עליו אמו האהובה וסבתו, והבית שהיה הומה מדייריו הרבים – התרוקן. איש לא צפה אז שעתיד הוא להתרוקן כליל. משסיים את שירות החובה, עבר איציק עם רעייתו לגור בגבעתיים, שם החל לעבוד כמכונאי. במלחמת יום-הכיפורים שירת כתותחן-טנק בחזית הצפון. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) נפגע מפגז ונפל בקרב, שנערך בקרבת מזרעת בית ג'אן. שישה ימים אחר-כך, ביום כ"א בתשרי תשל"ד (18.10.1973), נפל האח הבכור, ליאון, בעת חציית תעלת-סואץ. שני האחים הובאו למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. יצחק השאיר אחריו אישה, אב ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "יצחק היה חייל מסור וחבר מצוין. הוא היה אהוד על חבריו ועל מפקדיו לנשק". כתבה על שני האחים, אשר בחייהם ובמותם לא נפרדו, פורסמה בעיתון "מעריב;" כמו כן פורסמה רשימה לזכרם בעלון "מבע" שיצא לאור מטעם הסוכנות היהודית לזכר הנופלים מקרב משפחות עובדיה, שכן אביהם של האחים הוא מעובדי הסוכנות.