כץ, אסף

בן צפורה וישעיהו, נולד ביום י' בסיוון תרפ"ג (25.5.1923) בעין חרוד. בילדותו חלה בקדחת ובמחלות קשות אחרות. המשפחה עברה ממקום למקום ושהתה בתל יוסף, בגדוד-העבודה בירושלים, בבית אלפא, בתל עדשים וברחובות ועל אסף עברו כל הנדודים האלה. בהיותו בן 13 בא עם הוריו למשק יגור לישיבת- קבע. את השכלתו קיבל בבית-הספר המחוזי ביגור, התמסר ללימוד תנ"ך, הלשון העברית וספרותה. אהבתו לארץ, שביליה ועמקיה, נשתלבה באהבת נוף הקדומים של התנ"ך. בימי התבגרותו החל בסיורים נרחבים בארץ, שמירה בשדות ולימוד שפת העם השכן. כשומר שדות היה קרוב אל הדרוזים ויחסי שכנות טובים נרקמו בינו לבין הכפר הדרוזי עוספיה. בשנת 1942 היה בין הראשונים שהתגייסו לפלמ"ח. לאחר שירות של 3 שנים שב הביתה, אך בבואו חזר ואמר: "מחכה לנו עבודה גדולה בים. צריך להוביל יהודים לארץ". הוא עסק בהעלאת מעפילים והיה בין משחררי עצורי עתלית. במלחמת-העצמאות השתתף בכיבוש בלד-א-שייח', בפריצת הדרך לגליל המערבי ובכיבוש עכו, וכמפקד כיתה בהתקפה על ג'נין. בקרב זה נפצע בכתפו וברגלו, ובמשך 8 שעות עשה דרכו כשהוא פצוע תחת מטר כדורים עד שהגיע למשלט עברי ראשון ליד ג'נין. עם הקמת יחידת המיעוטים בצה"ל נקרא אסף להיות פעיל בה ונענה עוד לפני שהחלים מפצעיו. החיילים הדרוזים, אשר בתוכם התערב והיה כאחד מהם, אהבוהו והוקירוהו. בעת מבצע "חירם" לשחרור הגליל המערבי לחמה היחידה תחת פיקודה של חטיבת "עודד", שפעלה בגיזרה המערבית של המבצע. בליל 28-29 באוקטובר תקפו כוחותינו את תרשיחא ועל יחידת הדרוזים הוטל לכבוש את הכפר ינוח. ההתקפה על תרשיחא לא עלתה יפה ולכוחות ניתנה הוראה לסגת. יחידת הדרוזים השתלטה על ינוח, אך בשל תקלות בקשר לא קיבלה את פקודת הנסיגה. עם בוקר התאוששו כוחות קאוקג'י ובסיוע חלק מאנשי הכפר תקפו את היחידה וזו נאלצה לסגת. אסף, שהאמין בכוחו של הדגל הלבן, חש להציל פצוע דרוזי מפלוגתו ונפצע מכדור במצחו ומת בו במקום, ביום כ"ו בתשרי תש"ט (29.10.1948). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ביגור. אחרי נופלו הועלה לדרגת סגן. הקיבוץ הוציא קובץ לזכרו: "אסף".