כץ, אברהם איסר

נולד בשנת תרע"ב (1912) בפולאנגן שבליטא למשפחה ציונית-דתית. אביו, שמואל מנחם, היה רב העיירה. כבר בנעוריו נמשך אברהם לרעיון הציוני. בהיותו בן 16 עבר לבדו לדרום אפריקה וחי ביוהנסבורג אצל דודו. שם היה ממקימי תנועת "תורה ועבודה" ובין מייסדי ארגון "צעירי המזרחי" וטרח בלי לאות לקרב בני-נוער יהודים אל הדת. גם היה מיוזמי "החלוץ" באפריקה הדרומית – ארגון הגג של תנועות הנוער הציוניות באותה ארץ – ובקרב תנועה זו הטיף לעלייה לארץ-ישראל. ב-1935 עלה הוא עצמו לארץ וכעבור שנה הצטרף ל"קבוצת אברהם", שנקראה על שם הרב קוק והוקמה על ידי "הפועל המזרחי" כגרעין-התיישבות בכרכור. בקבוצתו התלבט עד מהרה ובכושר מנהיגות והקדיש הרבה מזמנו לפעילות הבטחונית, אף נתן דוגמה אישית והיה ראשון בקבוצה שהתנדב לתפקידי בטחון באזור. בספטמבר 1937, בעקבות רצח שני ערבים בסביבה, נעצר עם קבוצת פועלים יהודים נוספים שנחשדו על ידי הבריטים כנוקמי רצח שני פועלים יהודים בקרבת מקום. אברהם נשלח לכלא עכו והוחזק שם ארבעה חודשים. למרות תנאי הכלא הקשים לא נפלה רוחו, אף עודד את חבריו למאסר והמשיך לשמור על אורח החיים הדתי שהיה רגיל בו. ב-21 במארס 1938 התקיימה בצפון הגליל המערבי העלייה לחניתה, מישובי "חומה ומגדל", בסיוע 400 מתנדבים וביניהם 110 נוטרים, שעבדו כולם בתנאי-שטח קשים מאוד בבניית היישוב ובאבטחתו. בין הנוטרים היה גם אברהם שבאותו לילה השתתף בהדיפת התקפה ערבית על הישוב החדש. ב-22 במאי הותקפה קבוצת פועלים בחניתה על ידי ערבים. נוטר אחד נהרג ואברהם, שהיה בעמדה, נפצע קשה. חודש וחצי נאבק על חייו וביום ב' בתמוז תרצ"ח (1.7.1938) נפטר מפצעיו ונטמן בבית העלמין בכפר פינס. לאחר מותו היה למופת בקרב הנוער הציוני-דתי בדרום אפריקה. צעירים משם עלו בעקבותיו ארצה וכמה מהם הצטרפו לגרעיני "קבוצת אברהם". ביניהם היו ממקימי כפר עציון ושם נבנה על שמו בית ששימש בית-תפילה זמני ובית תרבות. האולם נהרס עם הכפר כולו במהלך הקרבות על גוש עציון במלחמת העצמאות.