כפיר יעל
נולדה ביום י"ח בכסלו תשמ"ב (14.12.1981) באשקלון. בתם של יפה ובן, אחותה הצעירה של טל. "בורכנו בילדה חרוצה וישרה" סיפרה האם, "התגשמות החלומות כולם: צעירה שאהבה את החיים וחיה אותם בכל הכוח. ילדה שהייתה חמודה, מתוקה, ומוכשרת." יעל הייתה מקור גאווה למשפחתה, למוריה ולחבריה. ברוכת כישרונות, תלמידה מעולה שהתעניינה והצטיינה בתחומים רבים. היא למדה בבית הספר ל"אמנויות" באשקלון. עסקה בשלל אמנויות ובמקביל בתחומים ריאליים; את מרבית בחינות הבגרות סיימה בהצלחה בכיתה י' ובהמשך שנות התיכון למדה באוניברסיטה, במסגרת תואר ראשון במתמטיקה. יעל אהבה לשיר והשתתפה במקהלה הקאמרית בבית ספרה, שם למדה מצוינות, משמעת, דייקנות והקפדה על פרטים. לאחר מותה, נקראה המקהלה הקאמרית שבה שרה על שמה: "המקהלה הקאמרית 'יעל'". אחרי בחינת הבגרות בתיאטרון ומספר חודשים לפני הגיוס לצבא, כתבה יעל: "רוב האנשים חושבים שלהיות שחקן פירושו להפוך למישהו אחר. למען האמת אין דבר רחוק יותר מהמציאות. לגלם דמות אין פירושו לאבד את ה'אני' העצמי שלךְ לטובת יצירה דמיונית, אלא להפך – להיכנס עמוק אל תוך נשמתך ולהוציא משם רגשות אשר לא היית מעלה בדעתך שקיימים בך, להתנסות בסיטואציות שלא חשבתְ שתגיעי אליהן, לומר דברים שמעולם לא ידעת שאת יכולה להתכוון אליהם. להיות שחקן פירושו בראש ובראשונה – להיות בן אדם… פירושו להיות מסוגל להבין לליבותיהם של האחרים (לא לרחם עליהם – להבין אותם!), לדעת להפריד בין רגשות ומחשבות, בין הרצוי לנכון. להיות בן אדם בתיאטרון פירושו גם להיות אנושי כלפי הסובבים אותך. שחקן, מוכשר ככל שיהיה, נשען תמיד על אחרים: הבמאי, מעצב התפאורה, התאורן או מחלק התכניות. מחובתו של השחקן להתייחס אליהם בכבוד המגיע להם ולהתחשב ברגשותיהם גם אם הם אינם עולים על הבמה… שני הדברים החשובים ביותר שלמדתי במגמה לתיאטרון הם לחשוב ולהקשיב: לא לבטל דברים רק בגלל שהם לא נראים לי או שאני לא הייתי עושה כך, אלא לדעת להסתכל על מצבים מנקודות מבט שונות, דרך עיניים חוקרות ולא ביקורתיות. לראות את התמונה הרחבה, להיות קַשובה לאחרים ולנסות להבין את המשמעות האמיתית של דבריהם, את המילים שמאחורי המילים. לא להתכחש לאמת, גם אם היא לא נעימה. לדעת לשוב ולבחון החלטות, ולהיות מסוגלת להודות בהחלטות שגויות ובטעויות. אלה הן תכונות חשובות לכל שחקן – כנות וראייה רחבה. אולם הן חשובות אף יותר לאדם שבי ושאהיה גם אחרי שאסיים ללמוד משחק". בשנת 2000 יעל התגייסה לצה"ל בשמחה וסיימה בהצלחה קורס קצינות ייעודי. שירתה בבה"ד 7 (בסיס ההדרכה המרכזי של חיל התקשוב) בצריפין כקצינת הדרכה של ענף אימון טכני, ועבדה ברצינות, באחריות ובנאמנות. על כך הייתה מוערכת מאוד על ידי עמיתיה ומפקדיה.. יעל נרצחה בפיגוע חבלני בצריפין ביום י"ב באלול תשס"ג (9.9.2003) והועלתה לדרגת סרן לאחר מותה. בת כמעט עשרים ושתיים הייתה במותה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון והותירה אחריה הורים ואחות. עבור כולנו, בני משפחתה, הכאב על מותה של יעל הוא בלתי נסבל, הגעגוע הוא אין סופי ואין לו נחמה.
