אליעזר, בן פנינה ומשה, נולד ביום י"ד בטבת תש"ד (10.1.1944), בלודז' שבפולין ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ז (1957). הוא למד בבית-הספר על-שם י"ל פרץ בלודז', ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר החקלאי "כפר סילבר" ליד אשקלון. אליעזר (שכונה "לייזר" וגם "לובה") היה מוכשר מאוד, ואף-על-פי שלא היה תלמיד שקדן ולפעמים היה שובב גדול, הצטיין בלימודים, בעיקר במקצועות הריאליים. יחד עם זאת היה חובב ספרות מושבע וקרא כמעט את כל הספרים היותר מפורסמים. גם את לימודיו ב"כפר סילבר", שם התקבל במסגרת "עליית הנוער", סיים בציונים טובים מאוד. מנעוריו התעניין בתחומים רבים: ממכונות ומטוסים ועד חסידות והיסטוריה. כן היה חובב ציור נלהב. הוא ידע שפות אחדות והיה איש שיחה מעניין. כשהגיע זמנו להתגייס נדחה שירותו בצבא בשנה, כדי שיכול לסייע בפרנסת משפחתו. הוא עבד בעבודות שונות: נתן שיעורים פרטיים, עבד כעוזר לטכנאי ייצור במפעל פלסטיקה בבני-ברק, ועוד. אם כי כלפי חוץ נראה לייזר קשוח במקצת, היה לו לב זהב ותמיד היה מוכן לעזור. הוא היה מסור מאוד למשפחתו. אליעזר גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1963 והוצב לחיל הרגלים, לחטיבת "גולני". לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים חי"ר ובקורס קציני חי"ר, הוצב כמפקד מחלקה בגדוד "ברק". מפקדו העריכו כבעל רצון חזק ואמביציה, מסור לאנשיו, בעל כושר הדרכה, ממושמע ונאמן. כעבור זמן מונה לסמ"פ בגדוד ואחרי-כן הועלה לדרגת סגן. גם בתפקידו זה הוערך כקצין טוב, בעל יזמה רבה, מסור לעבודה ויעיל, אחראי, הגון, עצמאי, נאמן, בעל תושייה ויכולת מקצועית טובה, המצליח להטיל מרות על פקודיו. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, התנדב אליעזר לשרת בצבא הקבע. הוא עבר קורס צניחה וקורס לוחמה זעירה ומונה ממלא מקום מ"פ בבסיס אימונים של החטיבה. אליעזר השתתף במלחמת ששת הימים כממלא מקום מ"פ בגדודו הקודם ונלחם ביהודה ובשומרון ואחרי-כן ברמת הגולן. לאחר המלחמה הועלה לדרגת סרן ואחרי-כן מונה קצין מבצעים במפקדת עזה וצפון סיני. גם כאן ראו בו מפקדיו קצין טוב, מסור, הגון, ממושמע וחרוץ, הממלא את תפקידו ביעילות רבה. לאחר שהשתלם בקורס מפקדי פלוגות חי"ר, מונה אליעזר כסגן מפקד נפת צפון סיני והצטיין בתפקידו. בסתיו 1969 השתתף בסיור קצינים זוטרים באירופה. בשנת 1971 עבר הסבה לחיל השריון. כעבור זמן הועלה לדרגת רב-סרן ומונה מ"פ חרמ"ש בגדוד ואחרי-כן מונה מ"פ טנקים. כשלושה חודשים לפני נופלו השתלם בקורס מפקדי פלוגות שריון. בשנת 1970 נשא לאישה את חברתו זיוה והזוג התגורר בבני-ברק, סמוך לבית הוריו. הוא שאף ללמוד באוניברסיטה, אך לא זכה לכך. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, הייתה פלוגתו של אליעזר מהראשונות שיצאו לבלום את התקפת המצרים. ביומיים הראשונים נלחם כמ"פ טנקים באזור "פירדאן", נגד טנקים וכוחות-חי"ר רבים של האויב, ולאחר שרוב הטנקים של פלוגתו נפגעו, המשיך להילחם עם שני טנקים בלבד. במהלך הקרבות, תוך כדי התקפה על תעוז "טלביזיה", נהרג המג"ד ואליעזר נטל לידיו את הפיקוד על הגדוד ולפי הוראותיו בוצעו משימות הגדוד באורח מושלם. לדברי חבריו לנשק, היה אליעזר מפקד למופת. מתוך הטנק שלו פיקד וניהל את הפעולות בכל הגזרה, תוך כדי לחימה בלתי פוסקת, שהטנק שלו השמיד בה הרבה מאוד טנקים של האויב. במשך כל ימי המערכה לא איבד את שלוות-נפשו והיה קר-רוח ושקול. לאחר שאיבד כמעט את כל פלוגתו, נאבק קשות כדי להרכיב פלוגה חדשה וחזר עמה למערכה. תושייתו עמדה לו ברגעים הקשים ביותר וכדי להתגבר על קשיי הספקת תחמושת היה מחמש עצמו מטנקים פגועים. בליל י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), כשהוביל את פלוגתו בהתקפה על "החווה הסינית", נפגע אליעזר ונהרג. במעשיו אלה גילה אומץ לב, עוז ודבקות במשימה. על מעשיו אלה הוענק לו עיטור העוז. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אליעזר היה לוחם אמיץ ונבון והנהיג את פלוגתו בתבונה רבה. ידעתי תמיד שבמקום שנמצא אליעזר, אני יכול להיות שקט. אליעזר היה נערץ על חייליו וחייליו סמכו עליו". בשבועון "במחנה", מיום כ"ח באייר תשל"ח, פורסמה רשימה בשם "תחמושת מהשטח" מאת עמנואל בר-קדמא, המתארת את לחימתו של אליעזר.
