כספי, אייזיק

בן לילי ומיכאל, נולד ביום י"ב בתשרי תשכ"ג (10.10.1962) בנהריה. אייזיק למד בבית-הספר היסודי בעירו, והמשיך את לימודיו בבית-ספר "עמל" במגמה עיונית. תחביבו היה ספורט. הוא שיחק כדורגל בקבוצת "הפועל" בנהריה. אייזיק היה מעורה בחיי הנוער, עד שנפטרה אמו, בהיותו בן 17 שנים. מות האם השפיע קשות על הנער. הוא פרש מפעילות ספורטיבית וחברתית והשתדל להיות קרוב אל אביו, כדי לעודדו ולעזור לו. בנובמבר 1980 התגייס אייזיק לצה"ל, והתנדב לשרת בחטיבת גולני. הוא עבר אימוני טירונות ונשלח לקורס, שנועד לחיילים מצטיינים. אבל כאשר שמע על היערכות צה"ל למלחמת שלום הגליל, ביקש לחזור לחבריו ביחידה ולהילחם יחד עמם. פלוגתו יצאה לחזית, ואייזיק הוצב כקשר של מפקד הפלוגה. ביום כ' בניסן תשמ"ב (10.6.1982) לחמה יחידתו במבואות ביירות. במהלך הקרב, נפגע על-ידו חברו בכדורי צלף סורי. אייזיק שם את נפשו בכפו, ובמסירות נפש חש להציל את חברו הפצוע. אך כדורי הצלף הסורי פגעו גם בו, והוא נהרג. בן 19 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בנהריה. אייזיק השאיר אחריו אב ואח. אחרי שנפל, הוא הועלה לדרגת רב"ט. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "אייזיק נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בפאתי ביירות שבלבנון מפגיעת צלף, בעת נסיון לחלץ חבר שנפגע. אייזיק התנדב לשרת בחטיבה, היה חייל מיוחד במינו, בעל ביטחון עצמי רב, הוא שאף לקידום בדרכו הצבאית. מראשית המבצע היה בחוד, והשתתף בכל הקרבות. הוא מילא את משימותיו בהצטיינות, ונפל כגיבור בשעת ניסיון לחלץ פצוע בקרב עקוב מדם – מעשה אנושי ומוסרי". מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "בנכם נפל באחד הקרבות הקשים והמרים במבצע שלום הגליל מירי חיילים סוריים, זאת, תוך כדי ניסיון לחלץ את חברו שנפל לידו. במשך כל המלחמה הוא היה בחוד ובראש הכוח. מנין שאב את כוחות הנפש האלה, להיות ראשון ולחלץ תחת אש תוך סיכון חייו? הוא רכש זאת מחינוכו בבית, מאביו, אחיו, הסביבה ובית-הספר. הוא ביצע את מעשיו תוך תחושה, שזה המעשה החשוב ביותר שצריך לעשותו. אייזיק אהב את ביתו ומשפחתו. הוא רצה לשוב ולהקים בית בישראל".