כספי, אברהם-מנחם (חמי)

בן בלה וצבי-אריה. אברהם-מנחם (חמי) נולד ביום כ"ד באב תרפ"ט (30.8.1929) בירושלים. הוא גדל בירושלים ולמד בבית ספר "תחכמוני" ובתיכון מקצועי "עמל". חמי הצטרף להכשרת הצופים נען-שילר. התגייסותו לפלמ"ח, לגדוד השביעי בחטיבת הנגב, הייתה מהלך טבעי וצפוי לנוכח החינוך הציוני והערכי שקיבל בבית הוריו. חמי סיים קורס מפקדי כיתות והוכר בקרב חבריו ופקודיו כדמות חינוכית. ברגעי הקרב הקשים ביותר גילה אומץ-לב וקור-רוח, אך משאת נפשו הלוהטת הייתה חיי שלום, עבודה והגשמה. (לימים, חבריו להכשרה הקימו את קיבוץ רעים שבנגב המערבי). בקרבות "עשרת הימים" שבין שתי ההפוגות במלחמת העצמאות, בלילה שבין ה 9 ל – 10 ליולי 1948, השתתף חמי בהתקפה החמישית על משטרת עיראק-סואידן בדרום. הכוח התוקף פרץ את הגדרות אך אש אויב עזה, אזילת התחמושת ועליית השחר אילצו את הלוחמים לסגת בחיפזון, בעודם משאירים בשטח את חמי פצוע קשה. חמי נותר בקרבה רבה לשער הפלדה של המבצר אותו אמור היה לקעקע ולפרוץ. חבריו למחלקה שמו בכף ידו רימון-יד לשימוש כראות עיניו. לימים הסתבר שלא עמדו לו כוחותיו להפעילו והוא נפטר מפצעיו. חמי נפל ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948). בן תשע-עשרה בנפלו. גופתו נותרה בשטח ולא ניתן היה להגיע אליה. רק כעבור כחודש ימים התאפשר לאביו של חמי, בליווי סייר מהגדוד השביעי, לצאת לחפשו. הם סבו שלושה ימים במעגלים עד שמצאו את הגופה, ואיתה שמו פעמיהם לתל-אביב בשיירה של חיילים היוצאים לחופשה לאחר תקופה ארוכה של שהייה בנגב. רב-טוראי חמי הובא לקבורה בבית הקברות הארעי בשייח'-באדר שבירושלים. ביום י"ז בסיוון תשי"א (21.6.1951) הוא הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. חמי הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.