כנרתי, דן

בן חנה ושלמה, נולד ביום ט"ו באדר תר"ץ (15.3.1930) בקבוצת כנרת, ובה עברו עליו שנות חייו. דן למד בבית-הספר היסודי ובכיתות ההמשך ואחרי-כן בבית-הספר החקלאי "בית ירח". מילדותו השתתף בתזמורת-מיתרים בה הופיע כסולן, וכאשר התבגר נתעמקה הבנתו במוסיקה. היה מדריך, מסדר עבודה, וקובל על כל מה שפגע בעקרונות-היסוד של המשק: אי-שוויון, עבודה שכירה וריב המפלגות. הוא כתב הרבה על תופעות מעציבות אלו. מאורעות הדמים השפיעו עליו והוא פרש מהלימודים שנה אחת קודם זמנו והתמסר בלהט לחיי המשק והאימונים. פעל כאחד המבוגרים בהדרכה בנשק ובתרגול קרב. בפרוץ מלחמת-העצמאות צורף לפלוגה מיוחדת בחטיבת "גולני". השתתף בקרבות נגד השבט הבדווי "ערב אל-זביח" לרגלי הר תבור והיה בין כובשי טבריה, משטרת צמח והבטיחה. נטל חלק בפיצוץ כביש אל-חמה והיה בין אנשי התגבורת שנשלחה למשקים הנתונים להתקפה, כדגניה וגשר. בין קרב לקרב היה חוזר לעבודת יומו ולערבים עשירי-החוויות עם בני הנוער. הסורים פלשו לעמק-הירדן ביום 16.5.1948, השתלטו על כמה משלטים באזור, אך נבלמו על-ידי מערך כוחותינו בצמח. ב-18 במאי פתחו הסורים בהתקפה על צמח בסיוע ארטילריה וטנקים. כוחותינו לא עמדו בפני עוצמת ההתקפה הסורית, תחילה נפלה העיירה צמח ולבסוף גם תחנת המשטרה והמגינים נסוגו תחת אש הסורים לעבר דגניה. בקרב זה נפצע קשה, ניצל על-ידי חבריו שהביאוהו לכנרת ומשם הובא לבית-החולים בטבריה ונאבק על חייו במשך 10 ימים. עד יומו האחרון היה מצר על נפילת חבריו לקרב, אשר ראם נופלים עת נגרר פצוע אנוש על-ידי בני כיתתו. דן נפטר מפצעיו ביום י"ט באייר תש"ח (28.5.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכנרת.