כנפו, חיים

בן זהרי ומשה. נולד בתל אביב ביום כ"ז באב תשכ"ח (21.8.1968). חיים היה הבן הצעיר במשפחתו. את חינוכו היסודי השלים בבית-הספר 'דוב הוז' ביפו. אחרי-כן למד בחטיבת-הביניים 'יונה הנביא' ביפו ובבית-הספר 'תיכון-חדש' בתל אביב. הוא השלים את השכלתו בבית-הספר 'אורט גאולה' בתל אביב, במגמת חשבונאות ומחשב, ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. את תעודת הבגרות לא הספיק לקבל. חיים היה חבר בתנועת הצופים והצטין בספורט, בייחוד בכדורגל, תחילה בקט-רגל במועדון 'בני ברית' ביפו ואחרי-כן בקבוצת 'נווה גולן'. כמו-כן שיחק כדורסל וטניס-שולחן. הוא הצטיין במשמעת עצמית גבוהה, בנימוסים טובים ובחוש הומור. תמיד גילה רגישות כלפי בני-אדם והיה משכין שלום בין יריבים, מפייס ומוצא פשרה. אחרי סיום חוק לימודיו שוטט חיים בארץ והתארח אצל בני משפחתו הענפה. באוקטובר 1986 התגיס לצה"ל והוצב לפי בקשתו ביחידה קרבית בחיל השריון, שבה שובץ כנהג טנק 'מרכבה'. ביחידה זו שירת עד יום מותו ובלט בחיבתו לחבריו ובנכונותו לעזור לזולת בכל עת. בליל 8.11.1987-7 התפתח קרב קשה בין חוליות מחבלים לבין כוחות צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון. הקרב נמשך כל היום וכל הלילה ובבוקר קיבל הכוח שעימו נמנה חיים פקודה לפתוח את הציר שבו נעו כוחותינו. הטנק שבו נהג חיים עלה על מטען רב-עוצמה שהוטמן בדרך והורכב ממוקשים ופצצות. בפיצוץ העז נפגע חיים. ביום ט"ז בחשוון תשמ"ח (8.11.1987) נפל בקרב בלבנון. הוא נטמן בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו הורים, אח ואחות – דני וליז. לאחר מותו שלחו חבריו למשפחתו צרור דברי הספד והוקרה שכתבו לזכרו. במכתב התנחומים להורים כתב מפקד היחידה, בין השאר: "חיים, טוב-לב, חיוך על השפתיים, ידע תמיד לבדר את חבריו ליחידה, גם בשעות הקטנות של הלילה, גם כשהעבודה התארכה… איש צוות-טנק מסור לעבודתו ולחבריו, מבצע הכול במהירות ובמקצועיות… פשוט אהבנו את חיים. הוא יחסר לנו מאוד, הן לחיילים והן למפקדים". ספרייה תורנית להנצחת זכרו הוקמה בבית-הכנסת 'ברית שלום' ביפו.