כנעני (קרמז’), יעקב

בן פייגה ומרדכי, נולד בחודש ינואר 1919 בעיר שדלץ, פולין. קיבל השכלה עממית וכבר בגיל 11 הצטרף לתנועת-נוער ציונית בעירו והיה פעיל בה עד עלותו לארץ. בשנת 1939 עלה באוניית-המעפילים "אסימי", אולם האונייה הורחקה מהארץ על-ידי שלטונות המנדט ורק אחרי נדודים במשך שלושה חודשים בלב ים הצליחה להגיע לחוף נהריה. זמן קצר אחרי הגיעו לארץ פרצה מלחמת-העולם השנייה והוא היה בין הראשונים שהתגייסו ליחידות החפרים בצבא הבריטי. השתתף בקרב ובנסיגה מיוון. בהפצצת האויב אל האי כרתים נפצע ושכב 4 חודשים בבית-חולים. אחר-כך שירת בבריגדה היהודית. משנשתחרר מהצבא נשלח על-ידי "סולל-בונה" לעבודה בחברת-הנפט האנגלית-אירנית בעבדן אשר בפרס. בחוזרו משם נתקבל לעבודה בבית-החרושת למלט "נשר" ומיד התחבב על כל פועלי המפעל. היה חבר נאמן ומסור ל"הסתדרות" מיום עלותו ארצה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947, על חלוקת הארץ לשתי מדינות, השתתף כחבר ה"הגנה" בשמירה האזורית בחיפה ובליווי הרכבת לחדרה. אחר-כך צורף כחייל לוחם לחטיבת "כרמלי" ונפל ביום י"ד באייר תש"ח (23.5.1948) בקרב לכיבוש טנטורה, כפר ערבי על חוף הים בין חיפה לזכרון יעקב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקבורת הצבאי בחיפה.