כנעני, יוחנן

בן לאה ואליעזר, חברי משק תל יוסף, נולד ביום כ"ג בתמוז תרפ"ה (15.7.1925). גדל והתחנך בבית-הספר המשותף של עין חרוד-תל יוסף, אחר-כך למד שנתיים בבית-ספר מקצועי בחיפה, חזר אל המשק ועסק בעבודות מתכת, בעיקר במסגריה ובמחרטה, בתיקון וסידור, ובמכונות חקלאיות. יוחנן שקד להוציא מתחת ידו עבודה מושלמת. שיכלל את שיטת העבודה של עצמו ושל עוזריו לבל יבוזבזו לבטלה חומרים ותנועות-גוף כלשהן שלא לצורך. הוא הגה תוכניות לשכלול ענפי המשק בכוחות הדור השני והתאמץ להחדירן גם למוחות הדור הראשון. הוא נטל חלק בחיי הציבור המקומי ונבחר להיות אחד משני נציגי הדור השני בוועדת התרבות. בהיותו בן 15 הצטרף לגדנ"ע ונשלח לקורס מ"כים. בשובו אל המשק לאחר סיום הקורס, הקדיש את שעות הפנאי להדרכת נוער וילדים מקומיים ובני "עליית-הנוער" בספורט. היה מטובי הספורטאים של "הפועל" המקומי בענפים שונים של אתלטיקה וגם השתתף בהצלחה בתחרויות ארציות וביקר באימוני הגנה סטטית ודינמית, בהם הצליח בהשפעה אישית, שפעלה גם על הנוער העירוני שנשלח בחופשות-קיץ לשירות עבודה במשק, להפיק מחניכיו את מירב המאמץ להדברת עייפות וחולשה רגעית. בתקופת מלחמת-העולם השנייה, רצה להתנדב לבריגדה היהודית, אך החלטת המשק מנעתהו מכך, משום שלא היה מי שימלא את מקומו בעבודה ובהדרכה. יוחנן הקדיש מעבודתו המקצועית גם לשירות ה"הגנה": הוא סייע הרבה בשכלול הנשק ושמירה על תקינותו, הובא בסוד ה"סליקים" (מחסני הסתר) וגם בהם היה ערך ניכר לפעילותו. בראש חברת הנוער התנגד בכוח – עד קבלת פקודת הנסיגה – לכניסת הבריטים למשק ב"שבת השחורה" (29.6.1946), נדקר בפגיון ואחר-כך הושם במעצר במחנות עתלית ורפיח. משהחלה מלחמת-העצמאות לא יכול עוד המשק לעכבו, וגם הפקודה לא יכלה לעכבו מלרוץ למקום הסכנה הגדולה ביותר. במסגרת חי"ש השתתף בפעולות באזור הגלבוע, בכיבוש פראונה, אשרפיה, בית שאן, בפיצוץ גשרי הכביש ומסילת-הברזל בדרך לג'נין; עם הקמת צה"ל שירת באחד הגדודים של חטיבת "גולני;" הוא נשלח לקורס קצינים ועם דחיית הקורס לרגל פעולות דחופות נקרא להשתתף במבצע "דני", הועבר לגדוד שפעל בהרים ממזרח ללטרון ואחר-כך צורף לגדוד של חטיבת הפלמ"ח "יפתח" – ובכל מקומות שירותו הצטיין כלוחם אמיץ (אף כי נפשו סלדה משפיכת דם אויב, אך הבין את ההכרח שבדבר והתאמץ להשלים עמו), כמאמן ומפקד לבני המשקים, למגויסים עירוניים ועולים חדשים כאחד וכחבר טוב ומסור לאנשיו. במסגרת מבצע "גי"ס" לפתיחת הדרך לנגב, הוטל על גדודו לכבוש את פלוג'ה. פלוגתו פרצה לעיירה, אך בשל אי-הצלחה בגזרות אחרות של המבצע ובעיות קשר, ניתנה לה פקודה לסגת. בקרב זה נפל, תוך כדי חיפוי על אנשיו הנסוגים לפי הפקודה, ביום כ"א בתמוז תש"ח (28.7.1948). ביום י"ג באדר ב' תשי"א (21.3.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל יוסף.