כלפה, עמוס

בן חנה ואליהו. נולד ביום כ"ח באב תשכ"ט (12.08.1969) במושב הדתי עלמה. הבן השלישי במשפחה חקלאית שעלתה לארץ ישראל בשנות החמישים מטריפולי והתיישבה בעלמה. אח למוטקה, אילה, ניצה, זהבה, שושן, מאיר וגלית. את ראשית חינוכו קיבל עמוס בגן שביישוב ולאחר מכן בבית הספר היסודי האזורי "בניהו" שבמושב כרם בן זמרה. בהגיעו לגיל תיכון עבר לבית הספר המקיף האזורי "מירון". את לימודיו לא סיים, מאחר שנאלץ לצאת ולעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה. עמוס התגייס לצה"ל בשנת 1987. את הטירונות עשה בעזה לפני תחילת האינתיפאדה הראשונה, ומשם עלה ללבנון ושירת ביחידת יק"ל (יחידת הקישור ללבנון). את רוב שירותו הצבאי עשה בלבנון. במהלך שירותו נטל חלק באירועים ביטחוניים שבמהלכם איבד את מפקדו האהוב, אלוף-משנה יצחק רחימוב. גם חברים לא מעטים איבד עמוס בלבנון, ותחת רושם זה המשיך לפעול באומץ ובנחישות, מסור לתפקידו, לעם ולמדינה. עם סיום שירותו הצבאי עבד עמוס במשק המשפחתי שבמושב. לאחר שנים החל לעבוד כנהג משאית בחברת "קוטר", שמאז מבצע "שלום הגליל" עבדה בשיתוף עם משרד הביטחון. מכאן ואילך הוקדשו רוב עבודתו וזמנו לעבודה בבסיסי צה"ל ביהודה ושומרון ובלבנון. בתאריך 19.6.1997 נשא עמוס לאישה את בחירת לבו לימור, והשניים עברו להתגורר בקריית שמונה. ב-4.5.1998 נולדה בתם בכורתם בת חן. עמוס היה בעל נאמן ומסור, אב אוהב וגאה ובן משפחה אהוב. ביום כ"ט באב תשנ"ח (20.8.1998) עלה עמוס למלא את משימתו בלבנון. לאחר סיום העבודה עלו עמוס וחייל נוסף על מטען, ובמקום זה מצא עמוס את מותו, ביום הולדתו העשרים ותשעה. עמוס הובא למנוחות בבית העלמין שבמושב עלמה. הותיר אישה, בת, הורים, ושבעה אחים ואחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון. כתבה בתו: "אבא, את דמותך אינני זוכרת כי הייתי תינוקת בת שלושה חודשים. אך החיוך והמבט הטוב שלך שמתפרץ מהתמונות בבית נותנים לי מרגוע וגורמים לי להרגיש שאני מכירה את האבא הטוב שהיה לי. "מתוך הסתכלות בתמונות והקשבה לאימא ולמשפחה אני מרגישה את האהבה שלך שמועברת אלינו ונותנת לנו כוח להמשיך הלאה בלעדיך. אבא טוב, חייכן וגם רציני, טוב לב, שידע לרצות ולהקשיב לכולם. "אך לצערי, לא זכיתי לקבל את החום והאהבה הפיזית ממך. "אבא יקר, אני מרגישה שאתה מוביל אותי בכל דרך שאני הולכת בה עם אימא אפילו שאתה לא אתנו. אוהבת ומתגעגעת, בת חן, שכבר בת עשר." כתבו לימור ובת חן: "עמוס, ביום של קיץ חם / לפתע הלכת וקולך נדם / הגיעה השמועה המרה / והיה קשה לקבל שזה קרה / הלכת בכ"ח באב / בעל ואב / אדם מסור, חם, חביב, בעל לב זהב / וקשה להאמין שכך את החיים עזב / הלכת מבלי פרדה ושלום / בעל מצווה וירא שוכן מרום / ולא יאומן, עד היום עזיבתך בגדר חלום / הפרדה מיקר כמוך קשה מנשוא / בלילות לחלום, אליי אתה מרבה לבוא / מתי כבר המשיח בוא יבוא / שאלוקים אותך מחדש יוכל לבראו." כתבה לימור: "עמוס, היית בעל מסור ואהוב שכל אישה מאחלת לעצמה. עזרת ברגעים קשים ושמחים. כשבת חן נולדה לא היה מאושר ושמח ממך. טיפלת בה טיפול מסור ואוהב. "בת חן העניקה לך אושר. כל דבר שעשתה גרם לך לצחוק. לא היו מאושרים מאתנו. ועכשיו, נשארו רק הזיכרונות מהימים הטובים. רק החיוך שלך עם בת חן בתמונה נותן לנו כוח להמשיך. נזכור אותך לעד." כתבו בני המשפחה:"עמוס – בן, אהוב ומסור נתן את הנשמה. "אח – אוהב, ותרן וצנוע, וירא אלוהים. "בעל – אוהב, נאמן, נתן את הנשמה. "אב – מסור, אוהב, נתן את כל אהבתו ואי אפשר להאמין ולהבין איך פרח כמוך יכול להיקטף בטרם עת."