כלפה, אליעזר

אליעזר, בן בלהה ויוסף-מאיר, נולד ביום י"ח בתמוז תשי"ג (1.7.1953) במושב צרופה ולמד בבית-הספר היסודי-דתי בניר עציון ובבית-הספר התיכון-אזורי "אורט" בימין-אורד. אליעזר היה תלמיד מצטנע ושקט, ולפיכך לא התבלט, אולם בזכות שלוותו וענוותנותו התחבב על כל מכריו. בגלל קשיים כלכליים בבית החליט לנטוש את לימודיו והחל לעסוק במקצוע המסגרות, שלמד בבית-הספר "אורט". כך התפרנס בעצמו ואף סייע בפרנסת המשפחה. הוא היה חבר בחטיבת הנוער הלומד והעובד שבתנועת המושבים והשתתף בפעילותה. למרות שבהיותו בן שנתיים לקה בדלקת-ריאות קשה וניצל בנס ממוות, גדל אליעזר והתפתח לנער יפה, חסון וחזק, גבה-קומה, רחב-כתפיים ובעל חזות גברית. הוא היה ספורטאי מצוין והשתתף בקביעות בתחרויות כדורגל, היטיב לרכב על סוסים והיה שחיין מעולה. בזכות זאת גם הציל את אחותו מטביעה בים. אליעזר היה חברותי, שש לסייע לזולת ולעסוק בעבודות למען הכלל, כגון בניית המועדון של המושב וטיפול בגינה. הוא היה מקובל על חבריו, שראו בו מנהיג, ונתחבב על ילדי המושב. הכל הוקירוהו וכינוהו בשם-חיבה "עזר", וארוסתו כינתה אותו בשם חיבה "עזי". הוא היה בן מסור למשפחתו ונהג תמיד לסייע לאביו בכל עבודה. הוא הרבה להפציר בהוריו שלא יעמלו ויניחו לו לעשות כל עבודה קשה למענם. תמיד עודד אותם והבטיח להם כי יעשה למען שיפור מצבה הכלכלי של המשפחה בעתיד. אליעזר גויס לצה"ל בתחילת מאי 1971 והוצב לחיל-הרגלים. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מש"קים נשלח לחטיבת "גולני" בתפקיד מחסנאי ומש"ק המשטרה הגדודית והוענקה לו דרגת רב-טוראי. הוא היה חייל טוב, על אף הבעיות האישיות שהטרידוהו רבות בתקופת שירותו. מפקדו כתב עליו: "מבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר ומשתלב היטב בתפקידו. התנהגותו והמשמעת שלו – טובות". ביום כ"ו תשרי תשל"ד (22.10.1973) השתתף אליעזר עם יחידתו בקרב לכיבוש מוצב החרמון. הג'יפ, שבו יצא לחלץ פצועים תחת אש באזור הקרבות, עלה על מוקש והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקיבוץ לוחמי-הגטאות. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. מפקד היחידה כתב עליו כי הוא "לחם באומץ ובגבורה, במסירות ובהקרבה". הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה לבית-הכנסת של מושב צרופה.