כליפה, מרדכי

בן מסעודה וראובן זכרונם לברכה, נולד ביום כ"ו בטבת תשי"ד (1.1.1954) במרוקו. בהיותו כבן 8 שנים, עלתה משפחתו לארץ והתיישבה בדימונה. בשנות ילדותו הראשונות חי מרדכי במעברת דימונה. הוא גדל בבית דתי, וקיבל חינוך דתי. מרדכי למד בבית-הספר התיכון המקיף הדתי על-שם אפלמן, במגמת מסגרות. בשנת 1972 התגייס מרדכי לצבא, והוצב לשרת בחיל-השריון. הוא היה גאה מאוד לשרת כטנקיסט, ותמיד אמר שהטנק הוא הכלי הבטוח ביותר. "מרדכי היה טען-קשר מעולה, ולפיכך הוצב בטנק של סגן מפקד הגדוד. הוא לא השתמט מכל תפקיד והתנדב לכל משימה, גם אם לא נדרש. הוא נהג כך מפני שהיה גאה ביחידתו." – במילים אלו תאר אותו מפקדו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נלחם מרדכי בחזית סיני. במהלך הקרבות נפגע הטנק שלו, וכל הצוות נפצע. מרדכי היה היחיד שיצא ללא פגע. הוא הועבר ליחידה אחרת, שלחמה ברמת הגולן, ועמה השתתף בקרבות שהתנהלו ב"עמק הבכא". עוד לפני שהתגייס מרדכי לצבא, נפטרה אמו ולכן עבר מרדכי לגור אצל אחותו בחולון לאחר שהשתחרר. הוא עבד בכל מיני עבודות, ובשעות הפנאי אהב לקרוא עיתונים. מרדכי היה קורא את כל העיתונים שהזדמנו לידיו, והיה מחווה את דעתו על הכתבות שקרא. מילדותו הייתה לו נטייה לצילום. הוא רכש מצלמה והרבה לצלם, בעיקר את בני משפחתו. בתקופה ששהה אצל אחותו, נהג מרדכי לנסוע מדי שבוע לדימונה ולבקר את אביו החולה. בשנת 1982 נפטר גם האב. בחודש אוקטובר 1983 נקרא מרדכי לשירות מילואים פעיל בלבנון, לתעסוקה של ביטחון שוטף. ביום כ"ח בחשוון תשמ"ד (4.11.1983), בשעה ששהה בבניין הממשל הצבאי בצור, פרצה מכונית תופת לתחום הבניין ופוצצה אותו על יושביו. מרדכי נמצא מת בין הריסות הבית, והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בדימונה. הוא השאיר אחריו אחים ואחיות