כלב, מיכאל
בן רייזל (שושנה) וחיים-יצחק, נולד ביום כ"ט בטבת תרצ"א (18.1.1931) בעיר טפליץ-שיינאו, צ'כוסלובקיה ועלה ארצה עם משפחתו ב-16.3.1939. הוא למד בתלמוד-תורה ובבית-הספר "תחכמוני" בבת ים ואחר כך עבד ולמד אצל אופטיקאי בתל-אביב ובו-בזמן המשיך להשתלם בבית-ספר תיכון ערב של "בני-עקיבא". בבית-הספר היה כשרוני ועניו כאחד, וכפי שמעידים יומניו שכתב בגיל 16 היה בוחן ושופט את עצמו והשתדל לחשל את אופיו ולהמריצו לשמירת החובה והכבוד ולמסירות למולדת ולשאיפות האומה. בהיותו בן 16 ביקש להתקבל ל"הגנה" ומשקצרה רוחו מההשהיות שבקבלתו הלך אחרי חבריו והצטרף למחתרת לח"י. הוא נתפס על-ידי שוטרים בריטיים בעת שהדביק כרוזים, שוחרר בערבות ובמשך שבועות אחדים חי בהשלמה פילוסופית עם העונש הצפוי לו. עם זה הביע ביומנו את הביטחון, שהשלטון הבריטי לא יישאר עוד בארץ למשך כל הזמן שידון אותו למאסר. כדי להרגיע את משפחתו שחרדה לגורלו סידר את שחרורו מהארגון ואמר לצאת לכפר לאחר שישוחרר מהכלא. ביום 7.11.1947 נידון לעזוב את העיר למשך שנה ויצא לשפיה, אל אחיו. כשנרצחו 5 מחבריו-לשעבר על-ידי שוטרים בריטיים ליד רעננה, הבליג על יצר הנקם ולא חזר אל הארגון. אחרי החלטת עצרת האו"ם על החלוקה ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, התגייס לפלמ"ח, התאמן בבית הערבה שהיתה נצורה ונשא את סבלו באהבה. כאשר חזר אל השפלה דחה את הצעת מפקדו להוציאו, בגלל גילו הרך, משירות קרבי ולשולחו לקורס עזרה ראשונה. מיכאל השתתף בקרבות ונשא בגבורת-נפש את מצוקות הרעב והצמא ואת נפילת טובי חבריו. הנער בן ה17- היה לחייל ותיק. בהפצצות על ראשון לציון ועל חולדה הוציא מהמפולת פצועים והרוגים בעצם זמן ההרעשה. ביום ו' בתמוז תש"ח (13.7.1948), על סף ההפוגה השנייה, בעומדו על המשמר במשלט צרעה, ליד שער הגיא, נפגע בכדור צלף ונפל. נקבר בחולדה. ביום כ' בחשוון תשי"א (31.10.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
