כלב, יוסף

בן ששון. נולד בשנת תרע"ב (1912) בפיליפופל שבבולגריה. התחנך בסביבה יהודית, למד בבית ספר עברי והחל לומד בגימנסיה עברית, אך הפסיק את לימודיו על מנת לרכוש מקצוע ולהכשיר עצמו לחיי הארץ. בשנת 1924 הצטרף עם חבריו מילדות לתנועת "השומר הצעיר". בשנת 1934 עלה לארץ-ישראל, שהה שנה בקיבוץ "השומר הצעיר" בחדרה ומשם עבר לחיפה, עבד בפרדסים, בסלילת כבישים ובנגרות והצטרף לארגון ה"הגנה". היה חבר טוב, עובד נאמן, שתקן, מסתפק במועט וחולם על תיקונו של עולם. בי"ג באב תרצ"ו (1.8.1936) נורה על ידי ערבי בוואדי חליסה בחיפה (שכ' תל-עמל), ונפצע קשה בידו ובבטנו. הוא נלקח לבית החולים, ובכ"ב באב תרצ"ו (10.8.1936), לאחר תשעה ימים של יסורים – נפטר. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחיפה. הניח אשה אותה נשא שבוע לפני שנפצע. שמו הונצח בספרים "מאורעות תרצ"ו" ו"בדם ואש – מאורעות תרצ"ו-תרצ"ז". בעתון "דבר" התפרסמה רשימה לזכרו.