כחלני, רונן

בן ז'אן ואריה, נולד ביום כ' בתשרי תשכ"ג (18.10.1962) בראשון לציון. רונן היה בן בכור במשפחתו. עד גיל 5 הוא התגורר עם משפחתו בראשון לציון. לקראת כניסתו לבית-ספר יסודי עברה המשפחה לערד, ובה למד רונן בבית-הספר היסודי "יעלים". בבית-הספר הוא התגלה כנער בעל ביטחון עצמי רב, עליז, מרבה לצחוק, קצת שובב, אבל מצטיין בלימודיו. הוא רכש בקלות חברים וקיים יחסים חמים עם משפחתו, בעיקר עם הוריו. אחרי שסיים את בית-הספר היסודי, החליט רונן להמשיך את לימודיו בבית-הספר הימי בעכו. הוא קיווה להגיע דרך בית-הספר הימי לשייטת, שהשירות בה קסם לו. אבל אחרי שנת לימודים אחת הוא חזר לערד, מפני שהתגעגע למשפחתו ולחוג חבריו. הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון בערד, והשלימו. בתקופת לימודיו היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". הוא היה פעיל בספורט, בעיקר בכדורגל ובריצה. הוא שיחק בקבוצת הכדורגל בערד, עד גיוסו לצה"ל, והוכיח את עצמו כשחקן טוב. לקראת גיוסו החליט רונן לשרת בחיל קרבי. הוא התגייס לחטיבת גולני, ואחרי שסיים את אמוני הטירונות הועבר לסיירת. גם בהיותו בסיירת השתוקק רונן לשרת בשייטת, ולבקשתו הועבר ליחידת-מעבר ושירת בה במחלקת הקשר הגדודית. בינתיים פרצה מלחמת שלום הגליל, ויחידתו היתה בכוח המוביל לתוך לבנון. הוא השתתף בקרבות שנערכו ליד הבופור, כקשר המג"ד. בלילה הראשון של המלחמה, ביום ט"ז בסיוון תשמ"ב (7.6.1982), בעת הסתערות, נפגע רונן על-ידי טיל אר.פי.ג'י. ונהרג. בן 20 שנים הוא היה במותו. מפקד גדודו, שהמליץ להעלותו אחרי מותו לדרגת רב"ט, סיפר עליו "הוא הגיע מן הסיירת מלא מוטיבציה, חייל מסור, חייכני, אדיב מאוד, שמח ומסור לזולת". רונן הועלה לדרגת רב"ט. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו: "רונן נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בתבנית שבלבנון. שירת בגדוד חיל-רגלים והיה לוחם אמיץ, בעל תושייה רבה, שימש דוגמה ומופת לחברים". מפקד יחידתו כתב עליו: "הוא גילה אומץ לב והרבה תושייה, אשר ישמשו דוגמה ומופת בהמשך מילוי תפקידי החיילים ביחידה". רונן הובא למנוחות בבית-הקברות בערד. הוא השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. חבריו ב"הפועל" ערד קראו את קבוצת הכדורגל המקומית על-שמו: "הפועל רונן ערד".