כותא, דניאל

דניאל, בן מרים ומאיר, נולד בשנת תש"ז (1947) בעדן שבתימן, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"ט (1949). המשפחה השתקעה בנתניה ודניאל למד שם בבית-הספר היסודי "סיני". דניאל, שנקרא בפי כל דני, היה בן מסור להוריו ומורה-דרך לאחיו ולאחיותיו. בגלל דאגתו הרבה למשפחה יצא לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה לאחר סיום לימודיו. הוא מצא את פרנסתו בעבודה כמלטש יהלומים. אדם טוב לב היה, נעים הליכות ונוח לבריות והשרה סביבו אווירה טובה. הוא שפע קסם אישי, שקרב אליו ידידים רבים, ובני משפחתו אהבו להיות במחיצתו. דני היה אוהב חיים ונמרץ. הוא נהג לבלות את זמנו הפנוי בשירה ובנגינה על גיטרה. היה לו קול ערב ובכל המסיבות והפגישות החברתיות היה מזמר להנאת הנוכחים. דני הרבה להאזין למוסיקה וערך מסיבות ומפגשים רבים לחבריו. הוא היה חובב ספורט נלהב, הצטיין כשחקן כדורגל בקבוצת "בית"ר" נתניה והרבה לחזות במשחקי כדורגל. דני ניחן בשיקול דעת רציני ובוגר, ברצון עז ובהחלטה נחושה. הוא ידע את אשר לפניו, ובחר בתבונה ובפקחות את הדרך שילך בה. היו לו שאיפות רבות והוא תכנן תכניות רבות לעתיד, אך את מרביתן לא הצליח להגשים. חייו התנהלו בנתיב ברור של עבודה קשה ומאומצת למען משפחתו, חיי משפחה וחיי חברה מלאי פעילות והנאה. דניאל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1964 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות סיים בהצלחה קורס מפקדי-כיתות ונשלח לשרת ביחידת חי"ר כמפקד כיתה. ביחידתו היה ידוע כמפקד טוב, שדאג לכל מחסורם של חייליו. הוא היה ידיד וחבר לפקודיו, האזין בסבלנות לבעיות שהעלו בפניו ועשה כמיטב יכולתו כדי לסייע בפיתרונן. חייליו רחשו לו אמון ובטחו בו. רבים מהם שמרו על קשרי ידידות עמו גם אחרי שסיימו את שירותם המשותף. יחד עם חייליו לחם דני בקרבות מלחמת ששת הימים. בתחילת אוגוסט 1967 שוחרר דניאל מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל הרגלים. בשנת 1969 עבר קורס, שבו הוסב מקצועו למפקד כיתה בחיל הרגלים המשוריין. הוא הועבר לחיל השריון והוצב לתפקיד מפקד כיתה בחרמ"ש. דני נשא לאישה את חברתו מרים ויחד הקימו את ביתם בנתניה. היה זה בית חם ונעים שדלתו הייתה פתוחה בפני בני משפחה, ידידים וחברים. כולם אהבו לבקר בביתם, שאווירה לבבית שררה בו והכנסת אורחים נאה. דני אהב את ילדי המשפחה, נהנה מהמשחק עמם ונהג להעניק להם תשורות. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), תקפה היחידה כוח קומנדו מצרי, שחסם את ציר הגישה למעוז "בודפסט" הנצור. לאחר קרב קשה וממושך הצליחו חיילי היחידה לפתוח את הדרך למעוז ואפשרו את חילוצם של חיילי צה"ל, שהיו נצורים בו. בקרב זה נפגע דני ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אישה, בן שנולד אחרי נפילתו ונקרא דניאל על-שמו, הורים, ארבעה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "דני היה אהוב, אהוד ומסור. נתן דוגמא לחייליו והשפיע באישיותו ובעליצותו על חבריו. הוא נפצע פצעים אנושים לאחר שלחם בגבורה וסייע בהשמדת הכוח המצרי הגדול, ופונה לבית-החולים, אך למרות מאמצי הרופאים מת מפצעיו. תקצר היריעה ואין בפינו מילים כדי לתאר ולספר על דני היקר, על פעילותו ועל אומץ לבו. זכרו יהיה חקוק בלבנו תמיד". הוריו הקימו לזכרו בית-כנסת בנתניה