כהנוב, זאב

בן טשרנה ואוריה. נולד בשנת תרל"ג (1873) בהומל שברוסיה. בעודו ילד נהרגו הוריו בפוגרום שהתחולל בעירם. לאחר שעבר דרך-נדודים ארוכה וקשה בים וביבשה. הגיע ארצה והצטרף אל משפחת דודו שבירושלים, ושם למד ועבד. ב-1890 הצטרף אל אנשי "המניין הראשון" שהתיישב בואדי אל-חנין (נס ציונה) מאותו יום עבד בכרמי נס ציונה, בפרדסי יק"א ויקב בראשון לציון. שנים אחדות עבד גם כמנהל המשק החקלאי של עבדול רחמן בקי בואדי אל-חנין והיה אף נאמנו. שלוש שנים לאחר בואו למקום היה זאב בין מייסדי "נחלת תל-אביב". הוא רכש אדמה ובנה את ביתו ברחוב שהיה שותף להקמתו, הוא רחוב תל-אביב שהקימה קבוצת פועלי נס ציונה לפי עקרון ההתיישבות המושבית. זאב גם נמנה עם עסקני הציבור במקום והיה חבר בכמה וועדי המושבה. ב-1900 היה בין מייסדיה ועסקניה של "הסתדרות הפועלים" בארץ ישראל והיה חבר הוועד הפועל שלה. בין השנים 1908-1918 שימש יושב ראש ועד המושבה. בשנות מלחמת העולם הראשונה פעלה באזור קבוצת "ניל"י והוא הושיט לה עזרה מרובה שעה שנרדפה על ידי השלטונות התורכיים. בראשית תרע"ח החלו כוחות צבא ומשטרה תורכיים פושטים על ישובים עבריים כדי לתפוס את חברי קבוצת ניל"י ואת העריקים מן הצבא התורכי ("פרארים"). זאב כהנוב נתפס בראשון לציון ועם שישה נוספים מבני נס ציונה נשלח ברגל למאסר בירושלים. בספר "נס ציונה" מתאר משה סמילנסקי את המאורע: "כל בני המושבה ליוו את האסירים בבכי ואנחות-שבר כמלווים את המת. ולא בכדי, את האסירים שלחו כבולים באזיקים כפושעים פליליים. . . ". בירושלים ישבו בכלא כחודש. במשך תקופה זו סודרה לזאב כהנוב אפשרות בריחה, אך הוא סירב לברוח מחשש שהנותרים בכלא יסבלו בשל כך. האסירים הובלו ברגל לשכם ולעפולה ומשם ברכבות עמוסות לדמשק. בדמשק הוחזקו בתנאים סאנטיאריים גרועים ביותר וברעב מתמיד ורבים מהם חלו בטיפוס ובדיזנטריה. גם זאב חלה במחלות אלה ושוב לא חזר לאיתנו. בכ"ח בטבת תרע"ח (12.1.1918) נפטר בבית החולים הצבאי בדמשק. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין היהודי של קהילת דמשק. הניח אשה, שלושה בנים ובת. פועליו בחייו ודרך מותו הונצחו ב"ספר נס ציונה", וכן נקרא אחד הרחובות במושבה על שמו ועל שם חבריו: "רחוב גולי דמשק".