בן אלבירה ואולג, אח ליאנה. נולד ביום י"א באדר א' תשמ"ד (14.2.1984) בעיר טשקנט, בירת אוזבקיסטן, אחת ממדינות ברית המועצות לשעבר. ילד שובב ככל הילדים היה ולד, נמרץ ושופע שמחת חיים. את שש שנות לימודיו הראשונות עשה בבית הספר היסודי "מספר 72" שבעיר הולדתו. בד בבד, למד גם בבית הספר שהקימה הסוכנות היהודית בטשקנט למען ילדי הקהילה היהודית, כך התוודע למסורת ישראל ורכש את השפה העברית. בשנת 1995 עלה ולד לישראל עם אמו ואחותו והמשפחה קבעה את ביתה בחולון. ולד המשיך את לימודיו בכפר הנוער החקלאי "מקוה ישראל" שבחולון, השתלב בקלות בחברת הילדים וקנה לעצמו ידידים רבים. אלה מספרים על אדם נעים הליכות שתמיד התחשב בזולת והיה מוכן להושיט ידו לעזרה לכל אדם. ולד סלד ממריבות, ואם התגלתה מחלוקת או פרץ ויכוח היה ממיר אותם במהירות ובלא כל קושי להלצה. בספר המחזור נכתב עליו: "ולד בחור נחמד ומהמם / את המשחקים בכיתה מארגן. / לכל השיעורים מגיע, / ואותנו עם ציוניו מפתיע." אמו של ולד מספרת כי הוא התקשה לשבת זמן רב במקום אחד, אך השכיל לתעל את הקושי לעיסוק בפעילות גופנית. ולד אהב מאוד כדורגל והתעניין בכל המשחקים שנערכו – החל בליגות הזוטרות וכלה במונדיאל. מגיל צעיר אסף באדיקות תמונות של שחקני כדורגל מכל העולם וריכז אותן באלבומים גדולים ומסודרים. יחסיו של ולד עם אחותו יאנה התאפיינו באהבה גדולה, ובין השניים שררה הבנה מלאה. בוגר היה לגילו וקיבל על עצמו את תפקיד ה"גבר" בבית. האחריות שגילה כראש המשפחה הייתה מעוררת כבוד: הוא דאג לסידורים השונים, טיפל בבעיות ותיקן את כל התקלות. בגיל ארבע-עשרה כבר החל לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה, והקריב לשם כך את כל החופשות וסופי השבוע. "בנות שלי" נהג ולד לכנות בחיבה את אמו ואת אחותו ואכן, התמיכה שהעניק להן והדאגה שהפגין כלפיהן הייתה יוצאת דופן ונדירה בעוצמתה לאדם בגילו. בתום לימודיו ב"מקוה ישראל" המשיך ולד לעבוד. סמוך לגיוסו עבר קורס נהיגה קדם-צבאי ומשהתחייל, ב-25.12.2002, הוצב בחיל הלוגיסטיקה ושירת במרא"ה (מרכז ארגון הטסה) כנהג משאית נשק. אהוב מאוד היה על מפקדיו ועל חבריו ומסור לעבודתו. "הוא היה חייל טוב וממושמע שתמיד שמר על הופעה מסודרת ואף פעם לא היו עליו תלונות," סיפר קצין הרכב של היחידה, רב-נגד שלמה דיגמי. בביתו מיעט ולד לספר על שירותו ועל תפקידו, שלא אחת היה כרוך בסכנות. לאחר נפילתו נודע לאמו על החוויה הקשה שעבר, כשבמהלך אחת המשימות עלה עם המשאית שנהג על מוקש. לולד היו תכניות גדולות לתקופה שלאחר השחרור: הוא רצה לטוס לחו"ל, לעזור לאמו לרכוש דירה, וחלם להוביל את אחותו לחופה. בשל המחויבות העזה שחש כלפי משפחתו והרצון להמשיך ולסייע בכלכלתה התאמץ להשיג ממפקדיו אישור עבודה, ואמנם הצליח לקבלו. יומיים לפני נפילתו הספיק לספר למפקדו על ריאיון העבודה שצפוי לו בחברה פרטית, וזכה לברכתו. ולד היה בן קצת יותר מעשרים כשמוות חסר רחמים קרע אותו מזרועותיהם האוהבות של קרוביו. ביום ל' בסיוון תשס"ד (19.6.2004), כשחזר הביתה לחופשת שבת, הלך ולד עם חבריו לים, לחוף "הסלע" שבבת ים. בתום הבילוי, כשעמדו לשוב הביתה, שמעו צעקות וקריאות לעזרה מבחורה שנקלעה למצוקה בים והחלה לטבוע. ולד וחבריו לא חשבו פעמיים וקפצו למים כדי להצילה. הבחורה ניצלה, אך ולד, שלא ידע לשחות, טבע למוות. ולד הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבחולון. הניח אם, אב ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. חברים וחברות רבים השאיר ולד אחריו, ובעיזבונו נותרו צילומים המנציחים את הרגעים היפים שחווה עימם. ולד עזב את העולם בגיל צעיר כל כך, ולא זכה להגשים את הפוטנציאל הענק שהיה טמון בו. כה מעט הספיק לעשות, אך כל אשר עשה נחרת בליבם של אוהביו אשר נוצרים את זכרו לעד. אמו של ולד נפרדה ממנו בשיר שכתבה (המקור – ברוסית): "אם ניתן היה להשיב את היום ההוא / הייתי עוצרת בעדך / בגופי הייתי את הדלת חוסמת / כורעת על ברכיי / ומפצירה בך כי לא תעזבני. / הבטחת לי כי תשוב בקרוב / אך הלכת לעד… / בכל ערב מצפה שתשוב / שתקיש בדלת, שתיכנס לביתך / תחבקני, תשאלני לשלומי / תבקשני לאכול ממטעמיי. / שאוכל לחבקך, לנשקך, / להביט בעיניך, / להקשיב שוב לקולך / הכה אהוב ומוכר. / נטשת אותי בדרכך אל העולם האחר, / נשמתך מצאה מנוחה במרום!" שיר לזכרו של ולד שכתבו חבריו (אף הוא נכתב ברוסית): "המקום שבו אתה נמצא / שבו כבר אין כאב / וקולנו לא נשמע / המקום שבו אתה נמצא / מוקף פרחים לבנים / ואינך פוחד מגבהים… // מדוע הלכת? / כי היית אמיץ וחזק. / כשהקיץ ישוב / תהיה כשמש אשר תזרח לעד. // תהיה כוכבנו, / תהיה למעננו שמים ומים, / נפנה אליך את תפילתנו! / אף שאתה רחוק וקשה לנו בלעדיך / נמתין למפגש עימך, גם אם לא יתרחש בקרוב… // הפרידה ממך היא מעבר להבנתנו / לא נוכל להשיבך אלינו. / האל ישמור עליך, / ואנו את אהבתנו נשלח אליך! / לא יהיה בכוחו של הזמן לייבש את דמעותינו, / דמותך האהובה תיוותר לעד בליבנו!" (דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)
