בן שרה וברוך. נולד ביום י' בחשוון תשמ"ו (25.10.1985) בקריית טבעון שבה גדל והתחנך. אח צעיר לרן ואח בוגר לזיו. ילד יפהפה ושמח שאהב לבלות בחיק הטבע שטבעון טבולה בו, ולרכוב על אופניים. בעל שיער חלק וזהוב ועיניים מאירות ששבו את לב כל רואיו. כשגדל, היה לנער צנום, שקט, צנוע וטוב לב, שחיוך תמים וטוב נסוך על פניו תמיד. ניר למד בבית הספר היסודי "קריית עמל" ובבית הספר התיכון "אורט גרינברג". היה חניך בתנועת "הנוער העובד והלומד" ותחביביו היו: בדמינגטון (כדור-נוצה), טיסנאות, מחשבים וצילום. בניגוד למראהו העדין, היה ניר חזק, דעתן, לוחם על עקרונותיו, רודף צדק ולא מקבל דברים כמובנים מאליהם. רק מי שהיטיב להכירו ידע איזו נשמה ענקית ואילו תעצומות נפש הסתתרו בתוך גופו הצנום. היטיבה לתארו פנינה אברמסון, המחנכת שלו: "תמיד היה החיוך על פניך רב-משמעות. חסכן במילים היית ניר, אבל בלהט עיניך אמרת הכול. הייתה בך סקרנות עצומה להבין את הסובב אותך, ועל הדגל שנשא את שמך, היו חקוקים ערכים של כבוד ועזרה לזולת. עזרת לכל מי שפנה אליך – ותמיד מתוך אהבה ורצון. מה שהאמנת בו היה חסר פשרות. מעולם לא קיבלת חצאי אמיתות, דרשת תשובות עמוקות ובדוקות ונלחמת בחירוק שיניים לקיים את ערכיך. אני זוכרת שיחות ארוכות שהיו לנו על אמונה ודת, על טבע האדם, על הטוב והרע, על היגיון וחוסר היגיון. היו חילוקי דעות והיו הסכמות, והיה בעיקר – מרתק!" ניר שאף להיות חייל קרבי, אך לצערו, נקבע לו פרופיל רפואי שלא אפשר לו להגשים זאת. הוא נאבק להעלות פרופיל, אך לא הצליח, וב-9.12.2004 גויס למשטרה הצבאית. רצונו לשרת בתפקיד משמעותי, הוביל אותו ליחידת המחסומים שחייליה ניצבים אל מול פני הטרור בקווים הקדמיים ולמחסום קלנדיה, שהיה מהקשים והמסוכנים ביותר. ניר הביא אל התפקיד את תכונותיו ועקרונותיו. מפקדיו סיפרו: "ניר היה איש עקרונות ורודף צדק. תמיד היה לו חיוך על הפנים ותמימות ששבתה את הלב. הוא ביצע את המשימות המבצעיות הקשות והשוחקות של היחידה, בצורה מופתית ומעוררת הערכה, במקצועיות רבה ומתוך תחושת אחריות אישית לביטחון המדינה. ניר היווה דוגמה ומופת לחבריו לפלוגה, ביחסו ההומני לאוכלוסייה העוברת במחסום, ובשקט ובשלווה שכה אפיינו אותו בכל מעשיו." לניר היו חברים רבים והחברות הייתה אחד מהערכים שהגשים בדבקות. העיד גיא, חברו הטוב: "ניר, בן אדם עם לב של זהב שכל נים ונים בו, שופע טוב ודאגה לכל מי שסביבו. מקסים, מצחיק, שקט – תכונות שהן רק קצה קצהו של האדם שהסתתר מאחורי החזות הביישנית והשקטה. שמעולם לא הפסיק לתת, לדאוג ולהגן על החברים." בצהרי יום ז' בכסלו תשס"ו (8.12.2005), בעת שמילא את תפקידו במחסום קלנדיה, תקף מחבל פלשתיני את המחסום ופצע את ניר אנושות. ניר איבד דם רב ונפטר לאחר כמה דקות. ניר, בן עשרים בנופלו, הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין של קריית טבעון. הותיר הורים ושני אחים. על מצבתו נחקק המשפט: "היה מלאך גם בחייו הקצרים: צנוע, רודף-צדק, אוהב-אדם ושוחר-שלום". לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. לאחר שנפל, נחשף הפן האמנותי של ניר בדמות מאות תמונות מרהיבות שצילם ומספר שירים שכתב שנמצאו במחשבו האישי. משפחת כהנא החליטה למסד לזכרו מפעל הענקת פרסים ליוצרים צעירים המצטיינים בתחומי הצילום וכתיבת שירה. מדי שנה בחודש יוני, מתקיים בבית הספר "אורט טבעון" טקס מיוחד ומרגש שבו מוענקים הפרסים. במעמד זה נשאו ההורים דברים: "אהבת הצילום דבקה בניר כשהיה בכיתה י"ב. המצלמה הדיגיטלית, הבסיסית למדי שרכשנו לו, ליוותה אותו באשר הלך. הוא אהב לצלם בעיקר נופים וחברים, אך לא נשאר אדיש גם למראה פרח יפה, או חרק מעניין. אפילו על הדמדומים במחסום קלנדיה לא ויתר, ולאחר משמרת מפרכת חיפש מיקום מתאים על מנת להנציחם. "לא פחות משאהב לצלם, אהב וידע ניר לפרגן ולעודד. ולכן אנו מוצאים בקיום הערב הזה שבו מופיעים צעירים מוכשרים בזמר ובמשחק ובמפעל הענקת הפרסים ליוצרים הצעירים והמוכשרים, הזדמנות נפלאה וראויה להנציח את ניר." לזכרו של ניר הוקם גם מרכז מבקרים יפהפה בתחנת רכבת העמק ההיסטורית שבסמוך לשכונת אלרואי בטבעון. הוריו מסבירים את מאפייני ההנצחה באתר: "הר הכרמל הנשקף במלוא הדרו מאתר זה, היה נוף ילדותו של ניר. רכבת העמק ההיסטורית שקישרה וגישרה בין עמי האזור, הייתה (ואולי אף תהא) אחד מסממני הדו-קיום והשלום האזורי – ערך בו האמין ניר, בכל מאודו. הפרגולה המשמשת כמקום להתכנסות וישיבה בחברותא, מסמלת את ערך הרעות – שניר הגשימו בדבקות. הצבעים העליזים והחמים שהיא צבועה בהם, מסמלים את החיוך התמידי, ההומניות וטוב לבו של ניר. הגן הירוק והנעים מסמל את השלווה, ואבן הזיכרון הטבעית את הצניעות. המסילה הנקטעת מזכירה לנו, כמה חבל, שמסילת חייו של בחור חמד זה, נקטעה לפתע, בהיותו בן עשרים בלבד…"
