כהנא, גד
גד, בן צפורה וברוך, נולד בחיפה ביום כ"ב בטבת תשי"ג (9.1.1953). למד בבית-הספר היסודי "אילנות", המשיך בבית-הספר התיכון-עירוני ה' על הכרמל וסיים את לימודיו בבית-הספר הריאלי העברי בחיפה, במגמה הריאלית בשנת תשל"א 1971 – והוא בוגר מחזור נ"ב. גדי היה חניך ומדריך בתנועת הצופים ובגדנ"ע. עוד בזמן שלמד בבית-הספר הריאלי העברי בלט בידיעותיו, בשכלו החריף והצטיין בכושרו הגופני. הייתה לו רגישות ליופי ובמיוחד ליפי הטבע והנוף. את זמנו הפנוי הקדיש לטיולים במרחבי ארצנו. גד התגייס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1971 והתנדב לשרת בסיירת "שקד". בחוברת שיצאה לאור אחרי המלחמה, ובה מדברי חיילי הסיירת על חבריהם לנשק שנפלו, נכתב על גד: "הנער רחב הכתפיים וגבה הקומה, דומה שכל הישגיו באו לו לא לכל מאמץ נראה לעין. אף שלא היה דברן, הספיקו מספר משפטים לאדם שלא הכירו, כדי שיביט בו בענין פתאומי, ובהמשך יכיר בכל שאר מעלותיו וילמד לחבב אותו. מצטיין בכל ששלח ידו. חובב מושבע של מוסיקה קלאסית, ידיעת הארץ וריצות ארוכות. היה תאב קריאה ובלע כבכורה בטרם קיץ ספרי אסטרונומיה, הגות, מתמטיקה וספרות לשמה. כחייל – היה מהימן ואחראי, דבק במטרה, שקדן לבצע ונכון לעזרת חברים. כמפקד – הקדיש עצמו בקנאות לטיפוח חייליו, כושרם, היקף ידיעותיהם ואף בעיות שבתחום הפרט. לקורס קצינים סירב ללכת, לדאבון לב מפקדיו, העדיף להישלח לקורס מדא"גים והשלימו בהצטיינות יתרה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הצטרף גדי לפלוגתו המבצעית, שלחמה בחזית הדרום. אור ליום כ' בתשרי תשל"ד (15.10.1973) השתתף גדי בפריצה לאזור החציה לכיוון תעלת-סואץ. במהלך הקרב פגע טיל בזחל"ם שלו וגד נהרג במקום. גד הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. בן 20 היה בנופלו. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "גד היה מנבחרי היחידה – מן המעולים שבלוחמיה ומן הנפלאים שברעים. היה פאר המחזור והתבלט בכל פלוגה ובכל קורס. חיוניותו, כושרו הגופני והגיונו המפוכח תרמו בכל תחום שנדרש. כשיצאה פלוגתו לטיהור אזור הפריצה, היה ברור שלא ייפקד מקומו, ואמנם הוא נע ראשון עם ראשונים, בזחל"ם מפקד הפלוגה. לא היו לו ספיקות בקשר לחיוניות הלחימה עבור עמנו והוא פעל מתוך הכרה בצדקת דרכו. עם מותו שכלנו את היקר בבנים, ובכך הצטרף לשרשרת לוחמי ישראל, שנתנו נפשם למען חירותנו;"… מנהל בית-הספר הריאלי העברי בחיפה, שבו למד גדי, כתב להורים השכולים: "עם נפילת גד נלקח מאתנו אחד מטובי בוגרינו, שנועד למלא תפקידים חשובים בחיי המדינה;" בדברי חבריו ליחידה נאמר: "במבט לאחור נראה שלא הכרנו את גד דיינו. יפה נפש ויפה גוף, גד היה במישור אחר, מעלינו, תחושה שלא התאמץ להחדיר – היא פשוט נוצרה מאליה. בנפילתו נלקחה אישיות גדולה"
