כהנא, אשר

בן אדלה ופנחס. נולד בשנת תרע"ד בברלין שבגרמניה. בבית קיבל חינוך דתי ופעל בתנועת "צעירי מזרחי". בשנת 1934 עלה לארץ-ישראל; תחילה עבד בנגרות בעיר חיפה והדריך בתנועת "בני-עקיבא". לאחר מכן הצטרף לקבוצה שהתיישבה ביערות הכרמל ליד הכפר דליית אל-כרמל. שם עבד כפועל ואחר-כך כשומר ונוטר. מאחר שמשאת נפשו להיות איכר עובד אדמתו נראה לו מקום התנחלותו מתאים ביותר להגשמת מטרה זו, וכך כתב באחד ממכתביו: "נקים פה שבט של יושבי הרים. . . שהוא הטבעי, החזק והיפה ביותר באפיו . . . בלילות כאלה אני שומע את קריאת האדמה, רואה אנכי את ההרים השוממים המצפים שנזרע, נשתול ונבנה עליהם". אחרי שערבים עוינים עקרו עצים בסביבה כתב: "למרות הכל נמשיך ונבנה", ולאחר שנרצח הנוטר מרדכי באר (כ"ז באדר ב' תרצ"ח – 30.3.1938) הביע את בטחונו בכך ש"נחזיק מעמד וננצח". בי"ח באב תרצ"ח (15.8.1938), יצאו שמונה נוטרים, ביניהם אשר כהנא, לחיפה כדי להביא משם כדרכם מדי שבוע, מצרכים. עימם היו גם שתי נשים. בדרך חזרה נסעה המכונית העמוסה לאיטה בדרך בלתי כבושה. בדרכם הונח מוקש, אך הוא לא התפוצץ בעברם מעליו. אף-על-פי-כן ניבא ליבם רעות. בהגיע המכונית אל אחד הוואדיות, ניתכו עליה יריות מכל הצדדים. הנוסעים קפצו מעליה ותפשו עמדות, אבל התקשו להשיב אש היות והכנופיה, שמנתה כמה עשרות איש, התבצרה בעמדת-אבן בנויה בין שיחים. בהתקפה נהרגו שמונה נוטרים ושתי הנשים. רבע שעה לאחר תחילת היריות הגיע הצבא מעוספיא וחיפה וחיסל את הכנופיה. בן עשרים וחמש היה אשר כהנא במותו. הניח הורים וחמש אחיות. הונצח בספר לזכר חללי יערות הכרמל.