כהן, ששון
בן מרסל ודוד, נולד ביום ג' באב תשי"ח (20.7.1958) בטירת הכרמל. ששון היה בן-זקונים במשפחה, שבה היו לו חמישה אחים ושלוש אחיות. אביו היה ציוני מסור בעירק, ובגלל פעילותו הציונית נרדף על-ידי שלטונות עירק וחייו היו בסכנה. בחירוף-נפש הוא נמלט מביתו, ויחד עם אחד מבניו המבוגרים ועוד עשרה יהודים הגיע לגבול הפרסי. הם נתקלו בחיילי משמר-הגבול העירקי, ושישה מהם נרצחו, אביו, אחיו ועוד ארבעה אנשים הצליחו למלט את נפשם ולעבור את הגבול. בשנת 1950 הם הגיעו לארץ. כעבור שנים ספורות, יחד עם העלייה הגדולה של יהודי עירק, הגיעה לארץ גם אמו ואיתה כל בני משפחתו. ששון נולד בטירת הכרמל, שבה השתקעו הוריו. הוא למד בבית-הספר היסודי במקום, ועם גמר לימודיו היסודיים יצא לעבוד, כדי לעזור בפרנסת המשפחה הגדולה. עם כל מאמציו בעבודה גילה רגישות מיוחדת לנוי, לחי ולצומח. הוא טיפח בביתו גינה וגידל בעלי-חיים. באפריל 1974 התגייס ששון לצה"ל, ושירת ביחידת תובלה. הוא עבר קורס נהגי משאיות, ובספטמבר 1978 עלה לדרגת רב"ט. אחרי שהשתחרר מצה"ל עמד ששון להתחתן עם חברתו זה שנים אחדות. הוא קיווה לבנות את ביתו ברמת הגולן. חברתו שירתה אז כקצינה בצה"ל, והוא חיכה לשחרורה. את פרנסתו הוא מצא כסוכן כימיקלים. כשפרצה מלחמת שלום הגליל נקרא ששון לשירות מילואים, והשתתף במלחמה כנהג משאיות צבאיות. ביום א' באייר תשמ"ג (14.4.1983) יצא ששון באוטובוס מזהרני בדרכו לחופשה. בעוברם ליד מחנה רושדיה, הותקף האוטובוס ממארב על-ידי מחבלים. ששון נפגע ונהרג. בן 25 שנים הוא היה במותו. שר הביטחון משה ארנס כתב עליו למשפחתו: "ששון היה חייל עדין, לוחם טוב, חבר למופת. כל מי שהכירו אהבו". מפקד יחידתו כתב עליו: "ששון שימש דוגמה ומופת לשאר חיילי היחידה, בגלל מזגו הנוח, הגינותו, אופיו העדין ומסירותו לחבריו" ששון הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הוא השאיר אחריו הורים, חמישה אחים ושלוש אחיות
